יום שלישי, 25 באוקטובר 2016

לגיטימיות הביקורת על התערבות הכנסת במתן הטבת מס לארגון אמנסטי אינטרנשיונל

הבוקר נפתח ברעש תקשורתי גדול לכל מי שמתעניין במדיניות הציבורית כלפי עמותות וארגוני מגזר אזרחי. מתברר כי סדר יומה של וועדת הכספים, אשר חוזרת לפעילות לאחר הפגרה, כולל אישור המלצת רשות המסים ושר האוצר לאשר הטבות מס לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, למספר עמותות וביניהן אמנסטי אינטרנשיונל - סניף ישראל (ע"ר). מובן כי חברי הכנסת מהימין מבקשים מזדעזעים מבנכונות של רשות המסים לתת הטבת מס לארגון שמאל קיצוני וקוראים להתנגד לה, ואילו חברי כנסת מהשמאל מזדעזעים מההתערבות של ההליך הפוליטי בעבודת רשות המסים המגיעה כדי איום על הערך הדמוקרטי של חופש הביטוי. אלא שמתוך הזעזוע העמוק שכולם חשים, חשוב לזכור כמה מושכלות יסוד בשיטה הדמוקרטית הישראלית, וחשוב עוד יותר לזכור את כללי המשחק המשפטיים שכולם צריכים לפעול לאורם:

  1. סעיף 46 לפקודת מס הכנסה מאפשר להעניק לעמותה את האפשרות לתת הטבת מס לתורמים באמצעות זיכוי בגובה של 35% מהתרומה. המשמעות היא שתורם יוכל לקבל זיכוי ממס הכנסה בגובה 35% מסכום התרומה, בין אם מדובר באדם ובין אם מדובר בתאגיד.
  2. כדי לקבל אישור לפי סעיף 46 נדרש בשלב הראשון שר האוצר לאשר את העמותה שביקשה את האישור. אישור שר האוצר הואצל לרשות המסים אשר עורכת בדיקות בהתאם לנהליה. ככל שהעמותה עומדת בנהלים שנקבעו לעניין זה, יאשר אותה שר האוצר ויעביר את העמותה לשלב הבא.
  3. השלב השני הינו אישור קביעת שר האוצר על ידי וועדת כספים. על פי סעיף 46, וועדת הכספים מוסמכת לאשר (או לא לאשר) מתן אישור זיכוי מס לתורמים לכל עמותה. כאן, לפחות לכאורה, נדרש להתקיים הליך נוסף של אישור במסגרתו נבחנים השיקולים שהופעלו על ידי שר האוצר, אנשי רשות המסים וכיוצא באלה, ולאחר מכן נערכת הצבעה בין חברי הכנסת החברים בוועדת הכספים, האם לאשר או לא את העמותה לצורך מתן הזיכוי.
וועדת הכספים הינה וועדה של הכנסת, המורכבת בחברי כנסת מכלל סיעות הבית, מהווה חלק מהרשות המחוקקת של מדינת ישראל; שר האוצר, משרד האוצר ורשות המסים הינם מוסדות ממשלתיים, המהווים חלק בלתי נפרד מהרשות המבצעת. מושכלות יסוד אלו הופכות את עצם הרעיון לפיו וועדת הכספים מאשרת את קביעת שר האוצר לפועל יוצא של השיטה הדמוקרטית הישראלית עצמה. למעשה אחד מהתפקידים המרכזיים של וועדת הכספים הוא לפקח על ביצוע המדיניות של הממשלה בהיבטי כספים ובין היתר גם על החלטותיו של שר האוצר והכפופים לו. לכן, עצם המבנה לפיו וועדת הכספים היא הגורם הסופי שמאשר את החלטת שר האוצר ליתן לעמותה פרטנית אישור פי סעיף 46 עומד, לפחות לכאורה, בליבת ההגיון של השיטה.

אלא שמבנה זה זוכה לביקורת נמרצת בתקופה האחרונה. במסגרת "הוועדה הציבורית הציבורית לקביעת מוסד ציבורי לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה" (דו"ח הוועדה) נבחנה סוגיה זו. מצד אחד נטען כי עצם המעורבות של וועדה פרלמנטרית בהליך מתן הטבות מס לגוף ספציפי הינו חריג לרעיון הדמוקרטי של הפרדת רשויות. מצד שני נטען כי מעורבות וועדת הכספים בהליך מעודד שקיפות ופיקוח ציבורי, אשר חסרים מאוד בסדרי העבודה של מתן אישור על פי סעיף 46, שכן הכנסת, קל וחומר הציבור, אינם חשופים למלאכת האישור בתוך משרדי הממשלה. המעניין הוא שהמתנגדים המרכזיים למעורבות הכנסת בהליך האישור היו אנשי הרשות המבצעת ואילו התומכים בהגנה על מעמדה של וועדת הכספים בהליך היו דווקא החברים שהשתייכו למגזר הפרטי ולחברה האזרחית.

נדמה כי עד כאן נאמר המובן מאליו, מבלי שהיתה התייחסות כלשהי לפיל שבחדר והוא המעורבות של שיקולים פוליטיים בקביעת ההחלטה האם לאשר או לא מתן הטבות מס לעמותות. 

להבנתי, זוהי הסיבה למעורבות החריגה של וועדת הכספים בהליך מתן אישור לפי סעיף 46. עצם השאלה האם התערבות זו לגיטימית או לא איננה רלוונטית כלל שכן משקיבלה הכנסת את הסמכות להתערב, הרי שהיא קיבלה גם את הסמכות להכניס להחלטותיה שיקולים פוליטים שנמצאים בליבו של השיח הציבורי - ובמקרה הזה השאלה האם יש להעניק לארגון אמנסטי הטבת מס. חברי הכנסת אינם נבחרים כדי לכהן כמבקרי פנים או בקרי איכות של משרדי הממשלה, אלא כדי להשתמש בשדה הפוליטי לשם קידום רעיונות וערכים אידיאולוגים. אינני מצליח לראות כיצד יכול חבר כנסת כלשהו לנתק עצמו מהפעלת שיקולים פוליטיים ולהפעיל שיקול דעת אוביקטיבי בבואו לבצע את אותה עבודת פיקוח על הרשות המבצעת, עבודה שבסופו של יום משרתת את האינטרסים הפוליטיים שלו.

מסיבה זו אני סבור כי כאשר החוק מעניק לוועדה פרלמנטרית את הסמכות להפעיל שיקול דעת ולאשר פעולת הרשות המבצעת, אי אפשר למנוע קיומם של שיקולים פוליטיים בליבתה של ההחלטה. חוסר הלגיטימיות לכן טמון בעצם השמעת הטענה לפיה אסור לוועדת כספים להפעיל שיקולים פוליטיים בבואה לבחון האם לאשר את המלצת שר האוצר ורשות המסים ליתן הטבת מס לארגון אמנסטי. בעיני, השיקול הפוליטי הוא בליבת עבודת המחוקק וניטרולו מהווה סירוס ההליך הפוליטי, פגיעה במעמד הכנסת וחבר הכנסת וערעור המסד עליו בנוי ההליך הדמוקרטי כולו. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה