יום שלישי, 2 באוקטובר 2018

יתרונות וחסרונות בהקמת עמותות על ידי סיעות בבחירות מקומיות

מנהיגים מקומיים רבים שוקלים האם לרוץ או לא בבחירות לרשויות המקומיות. החיידק הציבורי, המוטיבציה להשפיע דרך הבחירה כחבר מועצת הרשות או אפילו כראש רשות גורמים לרבים להתחיל במלאכת ההתארגנות, גיוס הכספים ובניית המערכת אשר תקדם את היעד הנכסף. בשלב הזה נכנסות לתמונה תמיהות ותהיות, חוקיות ורגולטוריות, שמעיבות על המאמץ. דיני הבחירות בישראל הם דבר מסובך. הם כוללות הגבלות על אופן ההתארגנות, חסמים על היכולת לבצע תעמולה, הוראות מדוייקות לגבי המותר והאסור בגיוס תרומות - ואפילו סוגיות כמו אותיות הרשימה יכולות לייצר כאב ראש לא פשוט.

אחת השאלות הראשונות והחשובות ששגורות בפי מועמדים פוטנציאלים בבחירות לראשות היא "מאיפה להתחיל"? נקודת ההתחלה מהווה גם היא משוכה לא פשוטה, בעיקר מכיוון שהיא מובילה רבים לתהות האם הם צריכים להתחיל בייסודה של עמותה. אינטואיטיבית, התשובה הזו אטרקטיבית שכן עמותה מאפשרת להקים מסגרת ארגונית, לפתוח תיקי מס, להוציא קבלות, לנהל חשבון בבנק ולהקל על האדמיניסטרציה הכרוכה בניהול מערכת בחירות ממושכת ומורכבת. אבל האם חובה להקים עמותה לניהול קמפיין פוליטי בבחירות מקומיות; האם מומלץ להקים ארגון אזרחי לשם כך? על שאלות אלה אנסה להשיב ברשימה זו.

דבר ראשון, מועמדים בבחירות לרשות מקומית אינם נדרשים על פי חוק לייסד ארגון בצורה פורמאלית. דיני הבחירות בישראל מאפשרים להם להתארגן באופן וולנטרי ולהגיש למנהל הבחירות ברשות רשימת מועמדים ללא מסגרת משפטית-תאגידית מחייבת. לרשימת מועמדים כאמור, בין אם מדובר בסיעה יוצאת (סיעה שיש לה נציגים במועצה היוצאת) ובין אם מדובר בסיעה חדשה, יש את כל האפשרויות לנהל קמפיין בצורה שוויונית. כך היא רשאית לפתוח חשבון בנק, לקבל תרומות, להעסיק עובדים וכיוצא באלה פעולות שמאפשרות ביצוע פעילות כלכלית לצורך קידום האינטרסים של הסיעה.

אלא שסיעה בלתי מאוגדת, כלומר מסגרת משפטית שמתאפשר לה לבצע פעילות כספית ולוגיסטית לקראת בחירות ללא התאגדות פורמלית, הינה סיטואציה קשה לעיכול. בנוף המשפטית ובחווית ההתנהלות העסקית בישראל, קשה לבצע פעילות ממושכת מבלי שקיים סוג של הסדרה תאגידית. מסיבה זו סיעות חדשות נתקלות לעיתים קרובות בבעיות לא פשוטות בדרך להתנהלות כספית עצמאית. ראשית, בנקים בישראל נזהרים ולא ממהרים לפתוח חשבונות בנק לסיעות; שנית, מנהלי חשבונות, יועצי מס ורואי חשבון מתקשים לרוב להבין את המעמד המשפטי והמסויי של סיעה פוליטית לא מאוגדת; שלישית, המועמדים עצמם פעמים רבות לא יודעים את המותר והאסור בהתנהלות הכספית עובדה המקשה על תפקודם ומצריכה הוצאת עלויות לא קטנות בהבנת המצב המשפטי לאשורו. 

מסיבה זו יש באפשרות של הקמת עמותה משום פוטנציאל להקלה משמעותית על ההתנהלות הלוגיסטית והכספית של הסיעה. שכן התנהלות במסגרת תאגידית פורמלית מאפשרת להתגבר על מכשולים ופערי ידע שנובעים מהיחודיות של סיעה לא מאוגדת. בנקים יודעים כיצד לפתוח חשבונות בנק לעמותה, חשבונאים יודעים כיצד להתמודד עם ספרי חשבונות של ארגון מסוג זה, ואפילו חברי הסיעה עצמה מזהים את המבנה ההיררכי הברור שעומד בבסיס של חוק העמותות.

אלא שלטעמי כדי לחשוב פעמיים לפני שסיעה תקים עמותה כדי לנהל במסגרתה את ענייניה. ראשית, בחירות לרשויות מקומיות מתרחשות פעם בחמש שנים. הקמת עמותה באופן חד פעמי רק לצרכי בחירות אלה נראית לי מהלך מסרבל, יקר ולא חיוני. עמותות נדרשות לשלם אגרת רישום, לנהל מוסדות פורמליים, למסד מנגנוני קבלת החלטות, להגיש דיווים עיתיים לרשם העמותות ונהל מערכת שלמה שאינני משוכנע בנחיצותה. שנית, החברים צריכים לשקול היטב מה יעשו לאחר הבחירות. אם יבחרו להשאיר את העמותה פעילה, הרי שיצטרכו לקיים את כלל הוראות החוק והרגולציה, כדי לוודא התנהלות תקינה. כך ידרשו בקיום אסיפות כלליות, ישיבות וועדת ביקורת וועד מנהל. ניהול ספרי חשבונות והגשת מאזנים ודוחות על פעילות, וכיוצא באלה פעולות שידרשו השארת המערכת בתוקף לאורך זמן. אם יבחרו לפרק את העמותה, גם כאן יש הליך מסורבל של התנהלות ואישור טרם יצליחו במלאכת הפירוק.

אין זה אומר שהמאמץ לא כדאי. ניתן לחשוב על מצבים בהם הקמת עמותה יכול לשרת את המשימה ולתרום למאמץ הפוליטי שהיא נועדה לקדם. כך, אם הכוונה לנהל מאמץ פוליטי ממושך כגון הקמת תנועת תושבים לניהול וקידום מטרות משותפות, הרי שעמותה יכולה לשמש מסגרת ארוכת טווח שתאפשר לקדם את המאמץ הזה. היא מאפשרת לחברים בעמותה להשפיע ולהשאר פעילים גם בין מערכות בחירות. היא מאפשרת לנהל מערכות כספיות בצורה תקינה וחוקית וכיוצא באלה.

אלא שאם המטרה היא התארגנות והתכנסות לבחירות בלבד, הרי שהמאמץ האמור לא משתלם. הנטל אשר רובץ על מייסדים של עמותות הוא רב, בוודאי כאשר המטרה לשמה הוקמה העמותה היא מטרה זמנית בעלת מועד תפוגה. כאן, אם כל המטרה היא להתארגן לבחירות, ומיד לאחר הבחירות לא יהיה טעם להפעיל את העמותה - הרי שהמאמץ הוא אכן מיותר ולא נחוץ.

לכן, לסיכום, אציע כי אם הכוונה היא להתארגן אד הוק לצורך מערכת בחירות, אין צורך או נחיצות בהקמת עמותה כדי לנהל את הסיעה. אפשר להסתפק בכלים שמעניק החוק לרשימת מועמדים, ואשר מאפשרת את ההתנהלות ללא צורך במסגרת התאגדות פורמלית. חבל על הכסף והמאמץ. בהצלחה לכולם!


יום ראשון, 2 בספטמבר 2018

מהפכה מקוונת בדרך הגשת הדוחות השנתיים לרשם העמותות/חל"צ

רשם העמותות פרסם טיוטות כללים לשיתוף ציבור בדבר הגשת דוחות שנתיים ובקשה לרישום עמותה/חל"צ בדרך מקוונת. הכללים מיועדים להכנס לתוקף במהלך מרץ 2019. משמעותם תהיה באפשרות העמותה, או של מייצגיה (רוא"ח ועו"ד) להגיש בשמה את הדוחות השנתיים באמצעות כרטיס חכם. 

להבנתי, כללים אלה מהווים מהפכה מקוונת שכן הם מאפשרים לעמותות להגיש את המסמכים מיד לאחר חתימתם ומבלי שידרשו שוב לשלוח את המסמכים באמצעות דואר או להגיע למשרדי משרד המשפטים כדי להגישם.

רצ"ב הפניה לכללים כפורסמו כטיוטות להערות הציבור

לאחר שעיינתי בכללים היתה לי רק הערה אחת שנגעה לס' 5(1) לשני הכללים. סעיפים אלה מגדירים כלפי עמותה וכלפי חברה לתועלת הציבור תנאי לפיו עורך דין, רואה חשבון ומנכ"ל עמותה/חל"צ המזדהה באמצעות תעודה אלקטרונית, רשאי להגיש העתק סרוק של דיווחים ובתנאי שפרטיו מעודכנים כבעל תפקיד כאמור אצל הרשם לפני ההגשה המקוונת.

התקנות אינן כוללות הגדרה של אופן ההודעה שמבצעת העמותה אודות המורשים לדווח מטעמה.

הפרוצדורה המקבילה בדיווח על חברות כולל הגשת בקשה לעדכון "מורשה לדווח".

עניין זה מקבל משנה תוקף בכל הנוגע לעורך דין, שאיננו מוגדר כבעל תפקיד בחוק או בתקנות, אולם אין חולק כי מהרגע שהעמותה מסמיכה את העורך דין כבא כוחה, הוא יכול לבצע את ההגשה – בדיוק כפי שנעשה במקרה של חברה.

לאור זאת, אני מציע לפרט את דרך הגשת הבקשה לרישום עורך הדין, רואה החשבון או המנכ"ל כמורשים לדווח מטעם העמותה/החל"צ.

בברכת שנה טובה לכל קוראי.

נוי

יום שישי, 31 באוגוסט 2018

פורסם דוח הכנסות והוצאות מלכ"רים 2017-2015

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה לפני מספר ימים את הדוח השנתי שלה ביחס להכנסות והוצאות מלכ"רים 2017-2015.

מהנתונים עולים מספר נתונים מעניינים לגבי שנת 2017.

ראשית, סך התוצר שמפיקים מלכ"רים למשק הישראלי עומד על סכום של 74.1 מיליארד ₪ שהם 5.8% מהתוצר כולו.

שנית, היקף משרות השכיר במסגרת מלכ"רים עמד בשנה זו על 494,000 משרות שהם 13.7% מהיקף כל המשרות במשק;

שלישית, הכנסות כלל המלכ"רים בישראל בשנה זו עמדו על סך של 152.9 מיליארד ₪ בהתאם לחלקות המקורות הבאה:

50.3% העברות ממשלה
34% מכירת שירותים
8.3% תרומות מחו"ל
6.7% תרומות מהארץ
0.7% הכנסות מריבית.

תחום הפעילות אשר זכה להיקף הגדול ביותר של העברות ממשלה הוא תחום הבריאות (61%)


תחום הפעילות אשר זכה להיקף הגדול של תרומות מהארץ ומחו"ל היה תחום הרווחה (28%)

לפרטים נוספים ולעיון בדו"ח, להלן קישור להורדה מאתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

יום ראשון, 27 במאי 2018

הגדרת בעל שליטה בעמותה - הבהרת הפיקוח על הבנקים

לאור מספר פניות שקיבלתי בתקופה האחרונה, אני מצרף בזאת את הודעת בנק ישראל - הפיקוח על הבנקים לתאגידים הבנקאיים וחברות כרטיסי האשראי מיום 20.7.2017 בדבר הגדרת בעל השליטה בעמותה.

נא לשים לב כי לאור השינוי בהגדרת "בעל שליטה" בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000, לא יכול להיות תאגיד נטול בעל שליטה. ולכן בעמותות, אם אין בעל שליטה, יחשב בעל שליטה יושב ראש הועד המנהל (דירקטוריון בחל"צ); מנכ"ל הארגון, ואם אין כאלה, נושא משרה שיש לו שליטה אפקטיבית בארגון.

הפיקוח על הבנקים אסר על תאגידים בנקאיים לקבל הצהרות כי אין בעל שליטה בעמותות - ומחייב אותם לדווח על יחיד בעל שליטה.

לתשומת ליבכם.

ההודעה במלואה בלינק המצורף:

הודעת הפיקוח על הבנקים




יום שישי, 23 במרץ 2018

עמותות - הנחה בתשלום אגרה שנתית עד סוף מרץ 2018

עמותות יקרות,

רציתי להסב תשומת ליבכם כי רשם העמותות הודיע בתחילת השנה כי עמותות אשר ישלמו עד ל-31.3.2018 את האגרה השנתית של עמותה, יזכו להנחה של כ-300 ש"ח. אמליץ בחום למהר ולשלם כדי לנצל את ההטבה. שימו רק לב, שהנחה זו הינה לעמותות בלבד ולא לחברות לתועלת הציבור.

מהרו לשלם.

קישור לפירוט האגרות:
פירוט אגרות - רשם העמותות

קישור לתשלום אגרה:
אתר רשם העמותות - תשלום אגרה לעמותה

יום ראשון, 4 במרץ 2018

חובת מכרזים בעמותות - האמנם?

שאלה מקובלת בעולם העמותות והארגונים האזרחיים כולם היא האם חלה עליהם חובת מכרזים. כידוע, במרחב הציבורי נהוג לערוך מכרז לשם ביצוע עיסקאות במוצרים או מקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים. חובה זו מקורה בדין המנהלי, וביתר דיוק בחוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992 והיא חלה על המדינה ורשויותיה המנהליות, כל תאגיד ממשלתי, מועצה דתית, תאגיד בריאותי (קופת חולים) ומוסדות להשכלה גבוהה. עריכת מכרז מטילה נטל לא פשוט על הגוף שעורך אותו. היא מצריכה הכנה מוקדמת של מסמכים, פרסום הזמנה לקבלת הצעות, בחינת ההצעות וקביעת הזוכה. כל אלו עולים לארגון בזמן וכסףבראי המדיניות הציבורית, עלויות אלה מאוזנות עם הצורך לקיים מנהל תקין באמצעות הליך שקוף, שוויוני ופתוח שיאפשר לכל אדם הזדמנות שווה להשתתף במכרז.  

לאור המעמד הציבורי של עמותות בישראל, רבות העמותות הסבורות כי הן כפופות לחוק ומחוייבות בעריכת מכרזים. לכאורה מדובר בהיקש מתבקש מכיוון שחוק חובת המכרזים איננו חל על המשרדים הממשלתיים בלבד. קופות חולים, אוניברסיטאות וגם תאגידים ממשלתיים גם הם כפופים אליו. אלא שההיקש איננו נכון. חובת מכרזים חלה אך ורק על מי שמצויין במפורש בגוף חוק חובת המכרזים ובחוק זה לא מוזכרת העמותה (או החל"צ). אמת כי תאגיד בריאות או אוניברסיטה יכולים להתאגד כעמותות, אולם אז תחול עליהם חובת מכרזים מכוח היותם "קופת חולים" או "מוסד להשכלה גבוהה", אך לא מכוח היותן מוסדרות במסגרת המשפטית של עמותה. כדי להיות ברור וחד משמעיעמותות וחברות לתועלת הציבור אינן כפופות לחוק חובת מכרזים ואינן חייבות במכרז אלא במקרים חריגים ומיוחדים (אליהם אתייחס בהמשך).

לאי תחולת חוק חובת המכרזים על עמותות (וחל"צ) יש הצדקה. הן חוק העמותות, התש"ם-1980 לגבי עמותה והן חוק החברות, התשנ"ט-1999 לגבי חברה לתועלת הציבור, הם חוקים שמקורם במשפט הפרטי - ולא במשפט המנהלי החל על גופי שלטון. לאור זאת ארגונים אלה הם קודם כל ארגונים פרטיים. אמת כי עמותות מקדמות מטרות ציבוריות, אולם הן עושות זאת קודם כל מהמרחב של המשפט הפרטי - ולכן חובות המשפט הציבורי אינם חלות עליהן. מובן כי קיימים לכך מספר חריגים, בהם עמותות (וחל"צ) יהיו מחוייבים בהליך מכרזי.

דוגמא אחת לכך הינה עמותה שהינה באופייה "גוף דו מהותי". עמותות אלו כגון חברה קדישא, איגודי ספורט (כגון איגוד הכדורסל בישראל, ההתאחדות לכדורגל, איגוד הג'ודו וכיוצא באלה) וכיוצא באלה נחשבות כעמותות שיש להם תפקיד ציבורי משמעותי לצד מעמדם כעמותות. לאור זאת הן בית המשפט והן רשם העמותות, במסגרת הנחיותיו להתנהלות עמותות, מצפים כי עמותות אלה יאמצו נהלים מכרזיים בהתקשרות עם ספקי מוצרים ושירותים ובאיוש תפקידים בתוך הארגון. דוגמא נוספת, שנויה במחלוקת, היא במצב של פירוק עמותה. בפרשת רמת איתרי (בש"א (מחוזי ירושלים) 5519/07, פורסם בנבו, 11.07.2011) סבר בית המשפט כי במצב בו עמותה מתפרקת ונותרים לה נכסים ופעילות, מן הראוי לקיים מכרז המזמין עמותות המעוניינות לקבל את הנכסים וליטול את פעילות העמותות. מצבים נוספים הם עסקאות מיוחדות, התקשרויות עם בני משפחה או בעלי עניין, עסקאות בהיקפים משמעותיים עם הקשרים ציבוריים רחבים וכיוצא באלה.

אלא שמעבר לאמור, חוק חובת המכרזים איננו חל, דרך כלל, על עמותות וחל"צ, ולא צריך לאמצו כלאחר יד. מדובר בהליך רב עלויות, המטיל אחריות משפטית על הארגון שלא לצורך ומכביד על הגמישות הניהולית בארגון. אבקש להזהיר, עמותות אשר בוחרות לאמץ נוהל של קיום מכרז בעמותה, גם אם אינן מחוייבות לכך, לוקחות על עצמן לקיים את אותו המכרז בהתאם לחוק. אם העמותה תבחר לסגת מהמכרז לאחר שהוא החל היא עלולה להיות חשופה לטענות מצד מציעים. ולסיום, אם יש ספק באשר לשאלת קיום חובת מכרז בעמותה, יש להתייעץ עם אנשי מקצוע כדי לוודא שנשמרים הוראות החוק, פסיקות בית המשפט ודרישות הרגולציה

יום רביעי, 14 בפברואר 2018

מתנות מחברים – לקח (עמותתי) מפרשת הולינד

פרסום המלצות המשטרה בתיק 1,000, הידוע בשמו "פרשת המתנות", עוררו בי עניין רב דווקא בשל עיסוקי בתחום העמותות. מדובר בהקשר לא מובן מאליו, אולם דווקא במקרה תיק 1,000 זהו הקשר מתבקש – שכן עמותות חיות ממתנות. כמובן שמתנות במובן זה מוכרות יותר בשם "תרומה", אולם בהקשר הישראלי אין הגדרה משפטית המבדילה בין השניים. מתנה מוגדרת, על פי חוק המתנה, תשכ"ח-1968, כ"הקניית נכס שלא בתמורה" ועל פי חוק שירות הציבור (מתנות), תש"ם-1979 כ"הקניית נכס שלא בתמורה או מתן שירות או טובת הנאה אחרת שלא בתמורה". תרומה, בעגה משפטית, היא למעשה מתנה שהתורם מעניק לנתרם ולכן קיימת כמעט זהות בין המשמעות המשפטית של מתן מתנה למשמעות המשפטית של תרומת תרומה.

בסוגיית התרומה, והשאלה האם מתן תרומה יכול להגיע לכדי שוחד, עסק בית המשפט העליון בפרשת הולינד (ע"פ 4456/14). בפסק דין מפורט, העלה כב' השופט פוגלמן את סיפורו של אחד הנאשמים בפרשה, אורי לופוליאנסקי, ראש עירית ירושלים לשעבר. לופוליאנסקי הינו בנוסף גם אחד המייסדים של אחד מהפרויקטים החברתיים הגדולים והיפים במדינת ישראל – עמותת יד שרה. היזם צ'רני, והמתווך קלנר, הואשמו כי שיחדו את לופוליאנסקי בין היתר על ידי מתן תרומות בהיקף של כשני מיליון שקלים לעמותת יד שרה.

בפסק דינו, בחן השופט פוגלמן את השאלה האם יש במתן תרומה לעמותה, הקרובה לאיש הציבור, משום שוחד. לקביעתו, אין צורך שנותן השוחד יבקש תמורה בגין מתן התרומה, כלומר יבקש טובת הנאה ספציפית מאיש הציבור. כל שצריך התורם, כדי להחשב כנותן שוחד, וכל שצריך הנתרם, כדי להיחשב כמקבל שוחד הוא שתיווצר ציפייה אצל נותן השוחד שמקבלו יכיר לו פנים, מבחינת שלח לחמך. כלומר, מקבל השוחד יראה עצמו כמי שחייב תודה למעביר הכספים. ופוגלמן מסכם ועומר לעניין זה: "השאת התרומה עלולה להביא להבנה הדדית בין נותן השוחד לבין עובד הציבור שלפיה התורם יתרום את שיתרום במטרה להניע את עובד הציבור לפעולה, בין אם לימים נעשתה פעולה כאמור, בין אם לאו".

במקרה של תרומה נוצר מצב ייחודי בו השוחד עצמו איננו ניתן לאיש הציבור, אלא לארגון שלאיש הציבור יש בו אינטרס. כאן בחן פוגלמן את השאלה האם יש בכך כדי להוציא את איש הציבור מגדרה של עברת השוחד. אלא שפוגלמן שולל זאת לחלוטין. הוא אומר שאפילו אם לא היה בתרומה ערך כלכלי לאיש הציבור, אך היא העלתה את תדמיתו הציבורית; או אפילו אם היא לא העלתה את תדמיתו הציבורית, אלא גרמה לו הנאה בלבד מכך שהארגון קיבל את התרומה – כדי שהדבר יכול לנגיע לדרגה של קבלת שוחד.

כדי לסכם. ממקרה התרומה ליד שרה בפרשת הולילנד למדתי על החומרה שבית המשפט מייחס לקבלת מתנות לידיהם של אנשי ציבור או לארגונים הקשורים להם. רף ההתנהגות הנדרש מהם, והצורך להבטיח את מידותיו של השירות הציבורי ולמנוע את השחתתו מחייבים להמנע ככל הניתן מקבלת מתנות או תרומות. לכן, ההגנה הציבורית שנשמעת בסביבתו של ראש הממשלה, כאילו "מתנות מחברים" זה דבר מותר – איננה יכולה לעמוד.

יום שישי, 9 בפברואר 2018

בין מנהלי לפלילי באכיפת החוק על עמותות

עוד נשמע רבות, בעתיד הלא רחוק, על פרשת פאינה קירשנבאום. פרשה בה עולה, על פי כתב האישום, כי פוליטיקאים ומשרתי ציבור ניצלו באופן ציני מערכת מעוותת, אשר במסגרתה עמותות נשענות יותר מדי על תקציב המדינה, ותלויות יתר על המידה בגחמותיהם של פקידי ציבור ומייצגי. החשדות הן שפוליטיקאים ואנשי ארגון במפלגת ישראל ביתנו, ובראשם פאינה קירשנבאום, ניצלו עמותות אלה כדי להשיג טובות הנאה, לקדם אינטרסים אישיים ופוליטיים ולעשות דברים שלא יעשו בזירה הציבורית. ההכרעה האם נפל רבב בהתנהגות המעורבים בפרשה, והאם מעשיהם הגיעו לרף הפלילי, תעשה בין כתלי בית המשפט, אולם לפרשה זו יש כבר עכשיו פוטנציאל נזק היקפי משמעותי בכל הנוגע לאופן הכוונת ההתנהגות של עמותות, ואסביר.

כיום הגורם המרכזי אשר מכווין את התנהגות העמותות הוא הדין המנהלי, ומי שאוכף דין זה הינו הרגולטור התאגידי, רשם העמותות ורשם ההקדשות (או כפי שהם מכונים כיום "רשות התאגידים-מלכ"רים). עמותות, בעיקר המתוקצבות מהמדינה, צריכות לציית לעשרות רבות של הוראות שמקורם בנהלי שר האוצר, החשב הכללי ורשם העמותות, והן מפוקחות ומבוקרות על ידי הרגולטור הן באמצעות חובות דיווח השנתיות והן על ידי בדיקות עומק שמבוצעות מדי כמה שנים. לאכיפה המנהלית יתרונות מסוימים, וגם חסרונות לא מעטים, אולם העמותות התרגלו לחיות בצילה – והתאימו את מנגנוניהם כדי לציית לה.

אלא שרף ההתנהגות שנקבע על ידי רשם העמותות מאותגר כיום על ידי פרקליטות המדינה. לא מעט מקרים, בהם צריך הפרקליט לנסח את העבירות המיוחסות לנאשם, מתרגמות את ההפרות של הדין המנהלי לעבירות פליליות על פי חוק העונשין. מקום מרכזי אחד בו התרחש הדבר היה גזר הדין שניתן נגד הרב יוסף אהרונוב שהיה בשעתו האיש החזק במוסדות חב"ד. הליך זה הסתיים בפשרה, ולכן היקף הפרשה העובדתית לא ידועה, אולם בתמצית, אחד האישומים כלל מצגי שווא לרשם העמותות אשר הובילו אותו לתת אישור ניהול תקין. לאור קיומו של אישור ניהול תקין נתמכו העמותות מתקציב המדינה במיליונים.

אם הדבר היה נאכף על ידי הדין המנהלי, היה יכול החשב הכללי לדרוש השבת הכספים שנתנה המדינה, רשם העמותות היה יכול לבחון שלילת הניהול התקין, ניתן היה לפנות לבית המשפט בדרישת השבה לחברי הועד המנהל וכיוצא באלה. אלא שכאן ההפרה הוגדרה בהתאם לרף הפלילי. הדיווח השקרי שהביא לקבלת אישור ניהול תקין היה לעבירת "רישום כוזב במסמכי תאגיד" וקבלת הכספים מהמדינה הפכו לעבירת "קבלת דבר במרמה".

נכון שלכאורה אכן היה רישום כוזב במסמכי תאגיד ואכן התקבלו כספים במרמה, אלא שכאן כבר חשבתי שהפרקליטות הלכה רחוק מדי. מי שמכיר את הפרקטיקה של ניהול תקין יודע כמה מסמכים נדרשים, כמה דיווחים נדרשים, כמה מעמסות רגולטוריות הכרחיות כדי לקבל את האישור המיוחל כל שנה. כדי לפקח ולאכוף את אמיתות הדיווחים נתן המחוקק שלל כלים ואמצעים לרגולציה – ולהבנתי זו איננה בוחלת מלהשתמש בהם. מדוע אם כן צריך לעלות מדרגה נוספת, האם החברה לא מעוניינת לעודד פעילות בחברה האזרחית. שאלתי עצמי מדוע אדם שפוי בדעתו ירצה להיות מעורב בעמותה, אם כל שורה בדוח כספי עלולה להפוך לרישום כוזב במסמכי תאגיד וכל פעם שמקבלים כספים על סמך הדיווח למעשה מקבלים דבר במרמה. אלא שברור לי שכאן היה מדובר במקרה קיצוני, בו הנאשם הודה במיוחס לו, הודה ששיקר לשם קבלת הכספים, ולכן הנחתי לדבר.

ואז באה פרשת פאינה קירשנבאום.

פרשה זו מצביעה על התנהגות פלילית לכאורה של קירשנבאום ובכירים בישראל ביתנו אשר ניצלו עמותות לצרכים שונים. יש אישומים מובנים מאליהם כמו האישום נגד עמותת עזרה – שם הודה יו"ר העמותה רק בימים האחרונים שקירשנבאום ביקשה ממנו שהעמותה תממן לה מתנות שונות כגון מחשב, טיסות, בתי מלון וכו'. מתן מתנה לנבחר ציבור, אפילו אם לא מצופה ממנו לתמורה ספציפית, הינה שוחד – ולכן אם יוכח שאכן כך היה, מובן הדבר.

אלא שעמותה אחרת שבכיריה נאשמים בפלילים הינה עמותת איילים. מדובר בעמותה גדולה, מכובדת ומשפיעה בחברה האזרחית בישראל, העוסקת בתחום הקמת כפרי סטודנטים בפריפריה.  כתב האישום נגד בכירי איילים מעלה מספר חשדות נגד איילים שהראשי שבהם עוסק במתן שוחד לפאינה קירשנבאום באמצעות מימון יעוץ אסטרטגי ותקשורתי בסכום של 20,000 ₪ בחודש. אלא שאשר מעמיקים בכתב האישום מגלים שהנושא מורכב יותר.

למעשה איילים, בשיתוף פעולה עם עמותת רוח חדשה בירושלים ויחידת הצעירים של עירית תל אביב פתחו בפרויקט לקידום זכויות צעירים במרחב הציבורי, פרויקט שאכן התקיים והתבצע ומומן ממיליון וחצי שקלים חדשים מתקציב המדינה. היועצים האסטרטגים אכן נתנו ליווי מלא לפרוייקט הזה ובמשך מספר חודשים הפרוייקט פעל כמתוכנן. אלא שמאחורי הקלעים זיהתה הפרקליטות שמי שיזם את הפרויקט הייתה מפלגת ישראל ביתנו, מתוך מטרה לאפשר לפאינה קירשנבאום להוביל את הסוגייה בזירה הציבורית ולהשיג בולטות ציבורית כדי להעלות קרנה הן לצרכים פנים מפלגתיים והן חיצוניים לו. ואכן, מהראיות לכאורה עולה כי פעילות היועצים האסטרטגיים אכן נתנה דגש משמעותי למעורבותה בפרויקט זה.

אבל שוחד?!?!

לצערי, הרעיון של שיתוף פעולה רב ארגוני כדי לקדם פרויקטים שממומנים על ידי המדינה, ואשר נותנים בולטות תקשורתית לפוליטיקאים שאחראים על המיזמים השונים – איננה עניין יחידני. מדובר בפרקטיקה מקובלת, נפוצה ורב-גונית בחברה הישראלית. ניתן להשוות זאת פעילותו של חבר הכנסת איציק שמולי בעניין הביטוח הסיעודי; פעילותו של חבר הכנסת אילן גלאון בעניין הגדלת קצבאות הנכים; לפעילותה של השרה רגב בעניין אלימות בספורט, פעילות אשר מקודמת על ידי מספר ארגונים אזרחיים. האם מעכשיו כל עמותה שמממנת פרוייקטים בעלי בולטות ציבורית צריכה להזהר פן תואשם במתן שוחד לנבחרי הציבור מעצם העובדה שהיא מבליטה את פעילותם בזירה זו?

אם נפל רבב בפעילויות מסוגים אלה, טוב הייתה עושה הפרקליטות אם היתה פועלת בצורה דו שלבית, ראשית מאפשרת לרשויות המנהליות לבחון את המעשים באמצעות הכלים אשר ניתנו להם על ידי המחוקק; ובהתאם לממצאייהם מחליטה אם להתערב, אם לאו. שאחרת אותם אנשים יקרים אשר מעניקים ללא תמורה מזמנם ומרצם כדי לקדם את פעילויות העמותות בישראל פשוט לא יעשו זאת. למה להם אם רמת הסיכון בפעילותם עולה לכדי הרף הפלילי?