ביקורת על תפקיד האחראי למניעת הטרדות מיניות במקום העבודה

בתקופה האחרונה יצא לי ללוות מספר אירועים בעמותות בהם הוגשה תלונה על הטרדה מינית במקום העבודה. תהליכים אלה רגישים מאוד, לעיתים עוסקים בדיני נפשות ממש, ולכן לא אכנס לתיאור המקרים או הנסיבות. יחד עם זאת להרגשתי, הכלים שנותן החוק, ובמיוחד המשקל הבלתי סביר שמעניק הדין לאחראי למניעת הטרדה מינית במקום העבודה, גרם לי לכתוב רשומה זו. להבנתי, חייבים לשקול שוב את הנושא לאור חוסר הסבירות שמאפיינת את התהליך ואת אופן בירור התלונה כאשר היא מוגשת, ואסביר.

ראשית, הטרדה מינית היא התנהגות אשר מבזה, מגונה, לא ראויה ונדרש להוקיעה בכל הקשר שהוא. הטרדה מינית במקום העבודה היא מעשה חמור שבעתיים נוכח קיומם של יחסי עבודה מתמשכים, ולעיתים יחסי כפיפות של עובד-מנהל, אשר מחייבים לקבוע את הנורמות מראש ולדרוש מהמעסיק לעשות ככל יכולתו כדי למנוע את ההטרדה ולהגן על העובד המוטרד. אבל דרך ההתמודדות שנקבעה בתקנות כדי להתמודד עם תלונות על הטרדה מינית היא פשוט לא הגיונית. 

התקנון קובעות כי בכל מקום עבודה צריך להיות אחראי אחראי שתפקידו לקבל תלונות אודות הטרדה מינית במקום העבודה, לקיים בירור לשם מתן המלצות למעסיק בדבר הטיפול במקרה של הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי העבודה ולתת יעוץ, מידע והדרכה לעובדים הפונים אליו.

כלומר כאשר האחראי מקבל תלונה על קיומה של הטרדה מינית, הוא צריך לבררה ללא דיחוי ביעילות ובחשאיות. הוא צריך לנהל חקירה של ממש במסגרתה הוא חוקר את המתלונן, את הנילון, עדים שראו את המעשה, מסמכים, ראיות ועדויות הקשורות במעשה וכל הדרוש כדי לאפשר בירור עובדתי מלא של התלונה. לאחר מכן צריך האחראי לעבור על הראיות, להסיק מהם מסקנות ואף להגיש המלצות לאורם למעסיק.

המעסיק בתורו צריך לקחת את המסקנות וההמלצות ולהחליט על דרך פעולה כלפי המטריד. הוא יכול לאור המסקנות לפטרו, לרשום לו נזיפה בתיק האישי, להעלות אותו לוועדת משמעת וכיוצא באלה. בהינתן המלצות של גורם אחראי אשר בדק את התלונה ונתן המלצותיו, המעסיק חייב לתת להם משקל משמעותי.

וכאן קיים מחדל.

הטרדה מינית יכולה להיות כל דבר החל מהתייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו וכלה בעבירות על פי חוק העונשין כמעשים מגונים וסחיטה באיומים. בבוא האחראי לחקור את התלונה, הוא צריך להסיק מסקנות שבהעדר ידע או הבנה מספקים, עלולות להיות בעלות השפעות מרחיקות לכת על הנילון ואפילו להקים כנגדו עילה לחקירה פלילית. פעמים רבות האחראים נוקבים בסוג ההטרדה המינית, כפי שנקבע בחוק עצמו:

"הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה:

(1)   סחיטה באיומים, כמשמעותה בסעיף 428 לחוק העונשין, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני;

(2)   מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו-349 לחוק העונשין;

(3)   הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות;

(4)   התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;

(5)   התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;

וכיוצא באלה

מכאן שהכוח הרב של האחראי חייב להיות מלווה באמצעים מאזנים אשר יוודאו שהאחראי יודע מה הוא עושה. לרוב האחראי במקום העובדה איננו אדם מיומן בנושא. אין לו הבנה משפטית או ידע בדרכי חקירת תלונות, ובדרך כלל הוא מקבל את העבודה פשוט כי המעסיק חייב להטיל את המשימה על מישהו מכוח החוק.

ניקח לדוגמא אחראי שלאחר בדיקת הראיות קובע שנעשה במתלונן הטרדה מינית מסוג "מעשה מגונה". סוג זה של הטרדה מינית נשען על העבירה הפלילית מסוג מעשה מגונה הקבועה בס' 348 ו-349 לחוק העונשין שמצידה עונשי מאסר אשר יכולים לנוע בין שנה אחת לשלוש שנים. וכאן נשאלת השאלה האם אחראי אשר איננו חוקר משטרה, ואיננו פרקליט מפרקליטות המדינה, ואפילו איננו בעל רקע משפטי בתחום המשפט הפלילי, יכול לקחת על עצמו להגיע להחלטה כי ההטרדה המינית הינה מסוג "מעשה מגונה".

האם הוא בדק את היסוד הנפשי של הנילון? האם הוא בדק את היסוד העובדתי בהתאם לפסיקה ולהלכות בית המשפט בסוגית עבירת "המעשה המגונה"? האם שקל את כל השיקולים הנדרשים טרם מתן המלצה והאם היו לו כל הכלים כדי להגיע למסקנה כאמור? שאלות אלו כבדות משקל שכן ההשלכות שלהם על הנילון רחבות הרבה יותר מההשלכות על מעמדו במקום העבודה עצמו ומגיעות לכדי דיני נפשות של ממש.

לדעתי האחראי לא אמור ולא נדרש לקבוע קביעות בעלות מימד פלילי. הוא צריך לתת המלצותיו בתחום יחסי העבודה למעסיק והמעסיק צריך להחליט אם לאמצן או לא. אבל המיסוד של התפקיד יחד עם הקביעות בחוק אודות סוגי ההטרדה המינית גורמים לאחראי לעשות לעיתים מעשה לא אחראי ולהכנס בנעליו השופט-החוקר, זה אשר מסיק מסקנות בעלות אופי פלילי כלפי המעשה. אלו עלולות לכבול את המעסיק, ולחייבו בצעדים שאינני בטוח בכלל שהיו נדרשים לו היה האחראי נמנע מלסווג את ההטרדה באותה הצורה.

נדמה לי שלא לכך התכוון המחוקק. רצונו היה ביצירת כתובת אליה מתלונן החש שהוטרד יכול לפנות כדי שיהיה מי שיטפל בתלונתו. אלא שבהעדר כלים, הכשרה ונורמות התנהלות הקבועות בדין, האחראי יכול לפתע להפוך לתפקיד שמכריע דיני נפשות – לא פחות, ועם כך כבר הרבה יותר קשה להתמודד.

אסור לתת ל"ידיד" ליפול!

עמותת ידיד, או בשמה הרשום "ידיד - מרכזי זכויות בקהילה ע"ר" קמה לפני יותר מ-20 שנה במטרה לעזור לחלש ולצמצם פערים חברתיים. דרך הפעולה של ידיד היתה בהעצמת האזרח, מתן ליווי ויעוץ כדי לאפשר לו למצות את זכויותיו החוקיות, בין אם במדור, בתעסוקה, בזכויות עובדים, בביטוח לאומי ובהוצאה לפועל. ידיד היתה פעילה בזירת עיצוב המדיניות הציבורית כנציגתם של המוחלשים בחברה, הקימה מרכזים בכל הארץ וסייעה במהלך קיומה לאלפי אזרחים. 

אלא שהעמותה נקלעה בתקופה האחרונה לקשיים כלכליים, צרות בהנהלה, ירידה במשאבים וחוסר יכולת לקיים את המערכת הגדולה שהוקמה בעמל רב. בלאת ברירה הגישה ידיד בקשה לבית המשפט לפתוח בהליכי פירוק, והשבוע נעתר בית המשפט ומינה מפרק זמני שיתחיל בהליכי הפירוק. שאלת הגעת העמותה לעברי פי פחת היא חשובה, אולם שאלה לא פחות חשובה היא המקום של האינטרס הציבורי עת הארגון, אשר חפץ חיים ומעוניין להמשיך בפעילותו, פשוט לא יכול לעשות כן נוכח מצבו הניהולי והכספי. 

האם הברירה במצב דברים זה היא באמת לפרק? האם אין דרך ביניים אשר תאפשר לחלץ את הארגון מהמשבר? 

אני רוצה להציע כי במקרה כזה יש אינטרס ציבורי מספק למדינה להתערב. המדינה לא יכולה לתת לארגונים מסוג זה ליפול. הארגון משפיע במישרין על החוסן החברתי, נותן קול ומעמד לאלו שלא מסוגלים לדבר בעצמם, ותומך באלו שאינם מסוגלים לממן יעוץ משפטי או מקצועי שיאפשר להם לשפר את מצבם. ארגון מסוג כזה, בבוודאי אם הוא חפץ חיים, רוצה ומעוניין להמשיך בפעילותו, חייב למצוא אוזן קשבת אצל נבחרי הציבור.

אין זה אומר שהמדינה צריכה לשלוח יד לכיס כל אימת שארגון מתנהל בצורה כושלת ומגיע לחדלות פרעון. גם בכך אינני תומך. לא יתכן שארגונים יתנהלו בצורה כושלת, יצברו גרעונות ואז יבואו לבקש את התמיכה מהמדינה. חייב להיות ברקע תמריץ או מהלך שיאפשר לארגון להשתקם, להתכווץ למידותיו הנוכחיות, ולתכנן תכנית רב שנתית לצמיחה משאבית.

אז איפה הפתרון - קרן הלוואות ממשלתית. המדינה יכולה להקצות תקציב להקמת קרן להצלת ארגונים חברתיים. קרן זו לא תתן מענקים אלא הלוואות מסובסדות (לדוגמא ללא רכיב ריבית), אשר יחד עם הכספים שהיא תלווה, היא גם תספק את התשומות המקצועיות הדרושות כדי להכניס את הארגון לתכנית התייעלות אשר תאפשר להוציאו מהמצב אליו נכנס. אין זה הליך פירוק, אין זה הליך שחרב הסגירה והפיזור מרחפת מעליו. זה הליך פוזיטיבי, תומך, שמצהיר מלכתחילה, אני כאן כדי לעזור, אני כאן כדי לשקם, אני כאן כדי לאפשר לארגון להמשיך לפעול, לצאת מהמשבר, ולפנות לדרך חדשה. כאשר הארגון ישתקם, הוא יוכל להחזיר את ההלוואה בצורה מדודה אשר לא תקשה מדי על התנהלותו השוטפת.

קרן כזו יכולה להשתמש בשלל כלים כדי להשיג את יעד השיקום. היא יכולה באמצעיים חוזיים לעודד שינויים ארגוניים, לקדם תכנית התייעלות, לתכנן מחדש את האסטרטגיה הארגונית, את היעדים שהארגון הציב לעצמו, ובסופו של דבר לאפשר לארגון ללכת בדרך חדשה שבקצה שיקום וצמיחה.

זה אינטרס ציבורי - זה אינטרס של כולנו - כי לתת לארגון חפץ חיים לגווע, זה עוול בל יתואר.

צעדים ראשונים למייסדי עמותות - מה עושים כשפותחים עמותה?

יזמים חברתיים רבים מקימים עמותות או חברות לתועלת הציבור כדי לקדם את מטרות המיזם. אולם לאחר שלב רישום התאגיד, וכדי שהארגון יתחיל בפעילותו, הוא נדרש לבצע עוד מספר משימות שיאפשרו לו לקדם את מטרותיו. יזמים רבים נתקעים בשלב הזה ולא מבצעים את הנדרש, עובדה שגורמת לעיכוב בפעילות הארגון. מדריך זה נועד לסייע לאותם יזמים להסתדר באותם שלבים ראשונים. 

1. האם יש לכם 7 חברים בעמותה/7 בעלי מניות?

המספר 7 הוא מספר הקסם. פקודת מס הכנסה קובעת כי כדי שעמותה תקבל סטטוס של מוסד ציבורי (סטטוס שמאפשר לה להינות מפטור ממס הכנסה) היא צריכה, בין היתר למנות 7 חברים. המשמעות בעמותה היא שחובה כי האסיפה הכללית תמנה לכל הפחות 7 חברים. בחל"צ המשמעות שחייבים להיות מינימום 7 בעלי מניות.

2. אימוץ תקנון מצוי עם שינויים

ככל שעמותה או החל"צ כפופים לתקנון מצוי - חובה לבדוק שהתקנון אומץ עם השינויים המבוקשים על ידי רשם העמותות ורשות המסוי. חשוב לציין, אימוץ תקנון בלי השינויים המבוקשים לא יאפשר פתיחת תיקי מס - ובהתאם לא יאפשר ביצוע פעילות כלכלית בעמותה.

3. בחירת ועד מנהל וועדת ביקורת

בעמותה מייסדי העמותה הינם הוועד המנהל הראשון שלה. המייסדים נחשבים גם חברי עמותה - כלומר חברים באסיפה הכללית של העמותה, וגם חברים בוועד המנהל. יחד עם זאת, בישיבה הראשונה לאחר ההתאגדות, צריכה האסיפה הכללית להתכנס ולבחור הן ועד מנהל והן ועדת ביקורת. כל אחת מהוועדות צריכה למנות לכל הפחות שני חברי עמותה. ככל שרוצים שישבו בני משפחה בקרבה ראשונה בוועד, הם צריכים להיות מיעוט (כלומר אם הוועד מונה 5 אנשים, 2 מתוכם יכולים להיות בני משפחה; 7 אנשים - 3 בני משפחה וכיוצא באלה). חברי אסיפה כללית לא יכולים בו זמנית להיות חברים גם בוועד המנהל וגם בוועדת הביקורת. בני משפחה לא יכולים לכהן במקביל גם בוועד מנהל וגם בוועדת ביקורת.

4. מינוי מורשי חתימה

הוועד המנהל בישיבתו הראשונה צריך לקבל מספר החלטות. הראשונה שבהן היא למנות את האנשים שיתחייבו בשם העמותה. בהתאם להנחיות רשות התאגידים, חובה כי בכל עמותה יהיו שני מורשי חתימה לפחות, אשר חתימתם, בצירוף חותמת העמותה, תהווה תנאי ליצירת ההתחייבות.

5. פתיחת חשבון בנק

הוועד המנהל נדרש לאשר את סניף הבנק בו יפתח החשבון. 

6. פתיחת תיקים במס הכנסה ובמע"מ

הוועד המנהל נדרש לאשר פתיחת תיקים ברשויות המס והמע"מ. חשוב להזכיר כי אם העמותה מתכוונת להעסיק עובדים היא צריכה לפתוח תיק ניכויים במס הכנסה. 

7. הנפקת פנקס קבלות

לא לשכוח שכאשר מקבלים תשלום צריך להנפיק קבלה. אז אנא תדאגו לתכנה להדפסת קבלות וניהול חשבונות או לפחות לפנקס חשבונות ידני כדי שתוכלו להנפיק קבלות כשצריך.

8. אישור על תחילת פעילות

כולם מכירים את האישור ניהול תקין שניתן על ידי רשם העמותות. אישור זה ניתן לאחר שנתיים של פעילות והוא מקנה לארגון את הזכות ליהנות מקציבי ציבור, בין אם מרשויות המדינה, בין אם מרשויות מקומיות ובין אם מתאגידים סטטוטורים. יחד עם זאת, לא רבים יודעים כי בעבור שנה של פעילות, ועם הגשת הדוחות בפעם הראשונה, מוציא רשם העמותות "אישור על תחילת פעילות". אישור זה לעיתים יכול לסייע בקבלת תקציבים, תמיכה לא כספית או הקצאת מבנים מרשויות ציבור.

9.  מתי יש חובה למנות רואה חשבון לעמותה?

חוק העמותות מבקש להקל על עמותות חדשות. עמותות עם תקציבים נמוכים לא נדרשות להעסיק רואה חשבון מבקר, ויכולות להגיש את הדוחות הכספיים השנתיים שלהם שלא באמצעות שיטת החשבונאות הכפולה. יחד עם זאת, עמותה שיש לה היקפים כספיים נכבדים, צריכה לשקול להעסיק רואה חשבון. רואי החשבון מנוסים בטיפול בעמותות ובהתמודדות עם רגולציה, ופעמים רבות הם יכולים לפתור בעיות לפני שהם מתרחשות. בכל מקרה, קיימת חובת העסקת רואה חשבון מבקר לעמותות שמחזור פעילותם עולה על 1.1 מיליון ש"ח.

10. עמותה חייבת מנכ"ל?

התשובה היא שלילית. בעמותה הוועד המנהל הוא הגוף שמנהל את הארגון. מוסדות החובה הם האסיפה הכללית, הוועד המנהל וועדת הביקורת. מנכ"ל לא מופיע ברשימה זו.