שאלה מקובלת בעולם העמותות והארגונים האזרחיים כולם היא האם חלה
עליהם חובת מכרזים. כידוע, במרחב הציבורי נהוג לערוך מכרז לשם ביצוע עיסקאות
במוצרים או מקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים. חובה זו מקורה בדין המנהלי,
וביתר דיוק בחוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992 והיא חלה על המדינה ורשויותיה
המנהליות, כל תאגיד ממשלתי, מועצה דתית, תאגיד בריאותי (קופת חולים) ומוסדות
להשכלה גבוהה. עריכת מכרז מטילה נטל לא פשוט על הגוף שעורך אותו. היא מצריכה הכנה
מוקדמת של מסמכים, פרסום הזמנה לקבלת הצעות, בחינת ההצעות וקביעת הזוכה. כל אלו
עולים לארגון בזמן וכסף. בראי המדיניות הציבורית, עלויות אלה מאוזנות עם הצורך לקיים מנהל
תקין באמצעות הליך שקוף, שוויוני ופתוח שיאפשר לכל אדם הזדמנות שווה להשתתף במכרז.
לאור המעמד הציבורי של
עמותות בישראל, רבות העמותות הסבורות כי הן כפופות לחוק ומחוייבות בעריכת מכרזים.
לכאורה מדובר בהיקש מתבקש מכיוון שחוק חובת המכרזים איננו חל על המשרדים הממשלתיים
בלבד. קופות חולים, אוניברסיטאות וגם תאגידים ממשלתיים גם הם כפופים אליו. אלא
שההיקש איננו נכון. חובת מכרזים חלה אך ורק על מי שמצויין במפורש בגוף חוק חובת
המכרזים ובחוק זה לא מוזכרת העמותה (או החל"צ). אמת כי תאגיד בריאות או
אוניברסיטה יכולים להתאגד כעמותות, אולם אז תחול עליהם חובת מכרזים מכוח היותם
"קופת חולים" או "מוסד להשכלה גבוהה", אך לא מכוח היותן
מוסדרות במסגרת המשפטית של עמותה. כדי להיות ברור וחד משמעי: עמותות וחברות
לתועלת הציבור אינן כפופות לחוק חובת מכרזים ואינן חייבות במכרז אלא במקרים חריגים
ומיוחדים (אליהם אתייחס בהמשך).
לאי תחולת חוק חובת המכרזים
על עמותות (וחל"צ) יש הצדקה. הן חוק העמותות, התש"ם-1980 לגבי עמותה והן
חוק החברות, התשנ"ט-1999 לגבי חברה לתועלת הציבור, הם חוקים שמקורם במשפט
הפרטי - ולא במשפט המנהלי החל על גופי שלטון. לאור זאת ארגונים אלה הם קודם כל
ארגונים פרטיים. אמת כי עמותות מקדמות מטרות ציבוריות, אולם הן עושות זאת קודם כל
מהמרחב של המשפט הפרטי - ולכן חובות המשפט הציבורי אינם חלות עליהן. מובן כי
קיימים לכך מספר חריגים, בהם עמותות (וחל"צ) יהיו מחוייבים בהליך מכרזי.
דוגמא אחת לכך הינה עמותה
שהינה באופייה "גוף דו מהותי". עמותות אלו כגון חברה קדישא, איגודי
ספורט (כגון איגוד הכדורסל בישראל, ההתאחדות לכדורגל, איגוד הג'ודו וכיוצא באלה)
וכיוצא באלה נחשבות כעמותות שיש להם תפקיד ציבורי משמעותי לצד מעמדם כעמותות. לאור
זאת הן בית המשפט והן רשם העמותות, במסגרת הנחיותיו להתנהלות עמותות, מצפים כי
עמותות אלה יאמצו נהלים מכרזיים בהתקשרות עם ספקי מוצרים ושירותים ובאיוש תפקידים
בתוך הארגון. דוגמא נוספת, שנויה במחלוקת, היא במצב של פירוק עמותה. בפרשת רמת
איתרי (בש"א (מחוזי ירושלים) 5519/07, פורסם בנבו, 11.07.2011) סבר בית
המשפט כי במצב בו עמותה מתפרקת ונותרים לה נכסים ופעילות, מן הראוי לקיים מכרז
המזמין עמותות המעוניינות לקבל את הנכסים וליטול את פעילות העמותות. מצבים נוספים
הם עסקאות מיוחדות, התקשרויות עם בני משפחה או בעלי עניין, עסקאות בהיקפים
משמעותיים עם הקשרים ציבוריים רחבים וכיוצא באלה.
אלא שמעבר לאמור, חוק חובת
המכרזים איננו חל, דרך כלל, על עמותות וחל"צ, ולא צריך לאמצו כלאחר יד. מדובר
בהליך רב עלויות, המטיל אחריות משפטית על הארגון שלא לצורך ומכביד על הגמישות
הניהולית בארגון. אבקש להזהיר, עמותות אשר בוחרות לאמץ נוהל של קיום מכרז בעמותה,
גם אם אינן מחוייבות לכך, לוקחות על עצמן לקיים את אותו המכרז בהתאם לחוק. אם
העמותה תבחר לסגת מהמכרז לאחר שהוא החל היא עלולה להיות חשופה לטענות מצד מציעים.
ולסיום, אם יש ספק באשר לשאלת קיום חובת מכרז בעמותה, יש להתייעץ עם אנשי מקצוע
כדי לוודא שנשמרים הוראות החוק, פסיקות בית המשפט ודרישות הרגולציה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה