יום רביעי, 14 בפברואר 2018

מתנות מחברים – לקח (עמותתי) מפרשת הולינד

פרסום המלצות המשטרה בתיק 1,000, הידוע בשמו "פרשת המתנות", עוררו בי עניין רב דווקא בשל עיסוקי בתחום העמותות. מדובר בהקשר לא מובן מאליו, אולם דווקא במקרה תיק 1,000 זהו הקשר מתבקש – שכן עמותות חיות ממתנות. כמובן שמתנות במובן זה מוכרות יותר בשם "תרומה", אולם בהקשר הישראלי אין הגדרה משפטית המבדילה בין השניים. מתנה מוגדרת, על פי חוק המתנה, תשכ"ח-1968, כ"הקניית נכס שלא בתמורה" ועל פי חוק שירות הציבור (מתנות), תש"ם-1979 כ"הקניית נכס שלא בתמורה או מתן שירות או טובת הנאה אחרת שלא בתמורה". תרומה, בעגה משפטית, היא למעשה מתנה שהתורם מעניק לנתרם ולכן קיימת כמעט זהות בין המשמעות המשפטית של מתן מתנה למשמעות המשפטית של תרומת תרומה.

בסוגיית התרומה, והשאלה האם מתן תרומה יכול להגיע לכדי שוחד, עסק בית המשפט העליון בפרשת הולינד (ע"פ 4456/14). בפסק דין מפורט, העלה כב' השופט פוגלמן את סיפורו של אחד הנאשמים בפרשה, אורי לופוליאנסקי, ראש עירית ירושלים לשעבר. לופוליאנסקי הינו בנוסף גם אחד המייסדים של אחד מהפרויקטים החברתיים הגדולים והיפים במדינת ישראל – עמותת יד שרה. היזם צ'רני, והמתווך קלנר, הואשמו כי שיחדו את לופוליאנסקי בין היתר על ידי מתן תרומות בהיקף של כשני מיליון שקלים לעמותת יד שרה.

בפסק דינו, בחן השופט פוגלמן את השאלה האם יש במתן תרומה לעמותה, הקרובה לאיש הציבור, משום שוחד. לקביעתו, אין צורך שנותן השוחד יבקש תמורה בגין מתן התרומה, כלומר יבקש טובת הנאה ספציפית מאיש הציבור. כל שצריך התורם, כדי להחשב כנותן שוחד, וכל שצריך הנתרם, כדי להיחשב כמקבל שוחד הוא שתיווצר ציפייה אצל נותן השוחד שמקבלו יכיר לו פנים, מבחינת שלח לחמך. כלומר, מקבל השוחד יראה עצמו כמי שחייב תודה למעביר הכספים. ופוגלמן מסכם ועומר לעניין זה: "השאת התרומה עלולה להביא להבנה הדדית בין נותן השוחד לבין עובד הציבור שלפיה התורם יתרום את שיתרום במטרה להניע את עובד הציבור לפעולה, בין אם לימים נעשתה פעולה כאמור, בין אם לאו".

במקרה של תרומה נוצר מצב ייחודי בו השוחד עצמו איננו ניתן לאיש הציבור, אלא לארגון שלאיש הציבור יש בו אינטרס. כאן בחן פוגלמן את השאלה האם יש בכך כדי להוציא את איש הציבור מגדרה של עברת השוחד. אלא שפוגלמן שולל זאת לחלוטין. הוא אומר שאפילו אם לא היה בתרומה ערך כלכלי לאיש הציבור, אך היא העלתה את תדמיתו הציבורית; או אפילו אם היא לא העלתה את תדמיתו הציבורית, אלא גרמה לו הנאה בלבד מכך שהארגון קיבל את התרומה – כדי שהדבר יכול לנגיע לדרגה של קבלת שוחד.

כדי לסכם. ממקרה התרומה ליד שרה בפרשת הולילנד למדתי על החומרה שבית המשפט מייחס לקבלת מתנות לידיהם של אנשי ציבור או לארגונים הקשורים להם. רף ההתנהגות הנדרש מהם, והצורך להבטיח את מידותיו של השירות הציבורי ולמנוע את השחתתו מחייבים להמנע ככל הניתן מקבלת מתנות או תרומות. לכן, ההגנה הציבורית שנשמעת בסביבתו של ראש הממשלה, כאילו "מתנות מחברים" זה דבר מותר – איננה יכולה לעמוד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה