חשיבות הטריבונל הפנימי לעצמאות העמותה

חופש ההתאגדות, כעקרון יסוד של מערכת המשפט הישראלית, הנו בעל ביטויים שונים בדין המהותי. אחד מהם, אם לא המרכזי והחשוב, קובע כי המדינה לא תמהר להתערב בניהול הפנימי של ארגונים, להם ניתנת יד חופשית לנהל ענייניהם כרצונם. מכלל זה נגזרת המדיניות המשפטית הדוגלת לצמצם למינימום את התערבותם של ערכאות שיפוטיות בהחלטות של הטריבונלים הפנימיים בארגונים. טריבונל פנימי מהווה שם כללי לבתי דין, מוסדות לבירור עתירות, מוסדות בוררות והחלטות של ועדות מעין שיפוטיות, אשר מכריעים בסכסוכים ומחלוקות בין העמותה ובין חבריה ובין החברים לבין עצמם. ישנן שתי הצדקות למתן אוטונומיה לטריבונל הפנימי. ראשית, הוא נתפס כבעל ידע ומומחיות כלפי הארגון פנימה ובכלל זה הכרת התרבות הארגונית, הממשל התאגידי, היחסים בין החברים, אורחות הפוליטיקה הארגונית וכיוצא באלה. שנית, הוא מקבל סמכותו מכוח הסכמה וולונטרית של חברי הארגון להכפיף עצמם לשיפוטו ולהכריע בעניינם. לאור זאת,  הכרעותיו של הטריבונל הפנימי זוכות למעמד עצמאי בפני הערכאות השיפוטיות החיצוניות, ובהתאם נחשב מוסד חשוב מאוד בתוך המערך הארגוני הפנימי של העמותה או כל ארגון אזרחי אחר.

למרות האמור, עצם האפשרות של עמותות למסד טריבונלים פנימיים בתוך המבנה הארגוני, איננה כה מוכרת לכלל הציבור ואפילו לא לבעלי הזיקה ויזמים פוטנציאליים בחברה האזרחית. חוק העמותות מחריש בכל הנוגע לאפשרות להקים מוסדות אלטרנטיביים לפתרון סכסוכים ומחלוקות; התקנון המצוי, שהינו תקנון המצורף לחוק העמותות ואשר אותו רבים מהיזמים מאמצים, איננו כולל בית דין או מוסד דומה; כללי הניהול התקין בהוצאת רשם העמותות, מעבר לאמרה כללית בדבר האפשרות לקיום מוסדות נוספים בעמותה, אינם מאזכרים אפשרות זו; רבים מהיועצים והמשפטנים, המלווים את היזמים בשלב ההתאגדות, אינם מייחסים לקיומו של מוסד כזה את החשיבות המגיעה לו; והדבר המשמעותי ביותר, פעמים רבות קיימת נטייה להשתמש במוסד אלטרנטיבי לטריבונל הפנימי כדי להכריע סכסוכים או מחלוקות, והוא בוררות על פי חוק הבוררות.

ובכל זאת, עבור עמותות וארגונים חברתיים, במיוחד כאלה אשר מבקשים להבטיח עצמאותם ואי תלותם – טריבונל פנימי הוא בגדר הכרח. משעה שמוקם מוסד כאמור, הרי שהוא מהווה קו הגנה מפני התערבות חיצונית. הגנה זו יכולה לבוא לידי ביטוי במעמד המשפטי של הטריבונל הממזער את הסיכון מפני התערבות של ערכאות שיפוטיות פורמליות, אבל לא רק. הטריבונל יכול להציע, עד רמה מסוימת, הגנה מפני התערבויות מנהלתיות של רגולציה והתערבות ממשלתית, ככל שהחלטותיו עומדות במבחן הסבירות.

למצב זה יש מספר דוגמאות. עמותה יכולה להגיע למצב של תקיעות עקב חוסר הסכמות בתוך מוסדות הארגון. תקיעות זו מביאה, לרוב, את העמותה למבוי סתום בכל הנוגע לעצם יכולת מוסדותיה לקדם את מטרותיה. מצב זה יחייב התערבות של הרשם ועלול להובילו לכפות על העמותה תכנית הבראה או מינוי מנהל מיוחד לשם פתרון הבעיות. אבל שעה שבעמותה קיים מוסד פנימי המסוגל להכריע במחלוקות כאמור, יכבד הרשם החלטותיו ולא ימהר להתערב; דוגמה אחרת עוסקת במצבים של הגשת תלונות לרשם העמותות, אשר בדרך כלל מוגשות נגד התנהלות הנתפסת על ידי המתלונן כבלתי תקינה ולעתים אף בלתי חוקית. ככל שאין טריבונל פנימי, הרשם יידרש להכריע בתלונה – מעורבות חיצונית אשר לרוב איננה נתפסת כרצויה בארגונים אזרחיים. קיומו של טריבונל פנימי נחשב הליך מקדמי פעמים רבות, ואי פנייה לערכאה פנימית לפני הגשת תלונה לרשם עשוי להוביל להמלצה להגשת התלונה או העתירה למוסדות המסוגלים להכריע בתלונה כזו. יתרה מזאת, מכיוון שטריבונלים אלה, פעמים רבות, הנם מוסדות בוררות חובה – הרי שטרם בירור חיצוני, ידרשו הצדדים למצות את הפנייה לערכאות הפנימיות.

הדרך למסד טריבונל פנימי פשוטה יחסית, אולם מלאכת קיומו של המוסד היא משימה מורכבת יותר. בשלב הראשון, מייסדי העמותה נדרשים לקבוע קיומו של אותו טריבונל בתוך תקנון העמותה. מכיוון שעל פי החוק, תקנון העמותה מהווה חוזה בין העמותה לבין חבריה, ובין החברים לבין עצמם – הרי שמרגע שנקבע קיומו של טריבונל פנימי בתקנון – סמכותו חלה על כל חבר אשר מצטרף לעמותה. בשלב השני, יש לבחור את הדיינים אשר יכהנו בטריבונל. דיינים אלה צריכים להיות "שחקני פנים", כלומר בעלי הכרה טובה של הארגון ואורחותיו ובנוסף הם נדרשים להיות בעלי מיומנות כדי להגיע להכרעות העומדות במבחני הסבירות של ערכאות חיצוניות. פעילותם של הדיינים, ובכלל זה אופן ניהול הדיון ונימוקי הכרעתם, יהיו אבני הדרך המרכזיות בביסוס עצמאותו וחוזקו של הטריבונל הפנימי.

ומילה לסיום. אין זה מקרה כי החוק לא מעודד קיומם של טריבונלים פנימיים. בעידן בו המדינה מגבירה מעורבותה בחופש ההתאגדות, הן במישרין באמצעות חקיקה, והן בעקיפין באמצעות רגולציה והחלטות מנהליות, טריבונל פנימי הינו בגדר אסטרטגיה מנוגדת למגמה. ולכן, ככל שהארגון הנו מוסד שאופי פעילותו ומטרותיו אינם עולים בקנה אחד עם המדיניות השלטת, ובכלל זה ארגוני סנגור, זכויות ושינוי חברתי – מעמדו וחשיבותו של הטריבונל הפנימי גוברים. מכאן שהמלצתי ליזמי ארגון חדש, אשר שוקלים הקמתה של עמותה חדשה, או לחברי ארגון קיים אשר שוקלים שינוי מבני לאור חשש מהתערבות חיצונית, למסד בתקנון העמותה טריבונל פנימי ובכך לחזק את עצמאותו ואי תלותו של ארגונם לאורך זמן.