עמותות רבות קמות פעמים רבות ללא משאבים אך מתוך תחושת שליחות ומוטיבציה חברתית. יזמים חברתיים מבקשים להקים אותה כדי לקדם מטרות חשובות, אך אין להם סבלנות, קשב או רצון להתעסק עם המנהלה הכרוכה בניהול עמותה. למצב זה יש חסרונות רבים, חלקם יוצרים פעמים רבות חשיפה משפטית לא מבוטלת ממקומות בלתי צפויים.
הנה דוגמה דמיונית אשר נועדה להמחיש את הבעיה. קבוצה של יזמים צעירים מקימה עמותה לצורך הקמת גינה קהילתית בשכונתם. הם פותחים אתר אינטרנט דרך תוכנה חינמית, שמים תמונה יפה של גינה קהילתית אותה מצאו באמצעות חיפוש תמונות של גוגל ומזמינים את תושבי השכונה להצטרף למיזם. חודשיים אחרי פרסום האתר הם מקבלים לפתע מכתב התראה ממשרד עורכי דין אשר דורש מהעמותה פיצוי כספי בסכום של 40,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים.
לכאורה, לפי המכתב, עולה כי הצלם אשר צילם את תמונת הגינה הקהילתית ראה שהעמותה פרסמה את התמונה ללא קבלת אישורו. הוא הלך למשרד עורכי הדין, ואלו הכינו את מכתב ההתראה ושלחו. בפועל, הסיפור איננו מדויק. הצלם העביר את זכויות היוצרים בתמונתו לחברה מסחרית. החברה המסחרית מפעילה מערכת טכנולוגית של חיפוש מתמיד של תמונותיה על גבי המרשתת. אותה החברה מעסיקה משרד עורכי דין צמוד, אשר גם לו מערכת משומנת של הגשת התראות ותביעות בגין הפרות זכויות היוצרים אותם רכשה החברה - והנה לכם, תעשייה שלמה שרוכבת על אותם אנשים לא מיודעים אשר מפרים את זכויות היוצרים ללא כוונה.
חמור מכך. לאחרונה אף נתקלתי במקרה לא דמיוני בכלל, וחמור עוד יותר מהדוגמה לעיל. עמותה קטנה קיבלה לפתע מכתב התרעה מציידי הזכויות. ההפרה הייתה בגין פרסום תמונה אשר הועלתה לדף פנימי באתר אינטרנט של עמותה - אולם לא היה כל לינק לדף זה בדף הבית של האתר. משמעות הדבר שאף גולש אשר גלש באתר לא היה יכול להגיע לדף הפנימי. ויחד עם זאת, באמצעות אותה טכנולוגית חיפוש, הגיעו ציידי זכויות היוצרים לדף, ותבעו בגין ההפרה.
מובן שעצם הזכות מוגנת בחוק, ולכן זכותו של הצלם או בעל הזכויות לתבוע. אולם בפועל, במרבית המקרים בהם נתקלתי (לפחות ארבעה מקרים בשנתיים האחרונות) היו אלה דווקא אותם עמותות וולונטריות, לא מאורגנות ולא מתוכננות אשר טעו והפרו את זכות היוצרים. ובשלוש מתוך ארבעת המקרים הייתה זו אותה חברה מסחרית אשר שלחה את מכתב ההתראה, כל פעם בשם צלם אחר.
הסיכון לעמותות הוא עצום. חוק זכויות יוצרים מאפשר פיצויים עד עשרות אלפי ש"ח בגין כל הפרה, וזאת ללא צורך של הצלם להוכיח כי נגרם לו נזק בגינה. פוטנציאל הכנסה כספית של ציידי זכויות היוצרים הוא עצום, אך בכל הנוגע לעמותות, עיקר החשיפה היא דווקא כלפי היזמים הפחות מאורגנים, ועמותות במחזורים קטנים אשר לא יכולים להרשות לעצמם להעסיק עורכי דין כדי להתמודד עם אותה תעשייה. כולי תקווה שהחוק יקל עם עמותות בנסיבות כאלה, אולם כל עוד מצב הדברים הוא כאמור - עמותות חייבות לנקוט משנה זהירות.
מסיבה זו אני רוצה להציע לעמותות מספר כללי אצבע טרם ביצוע פרסום כלשהו על גבי המרשתת שכולל בתוכו מדיה שלא יוצרה על ידי העמותה. הצעות אלה רלוונטיות לא רק לתמונות, אלא גם לסרטונים, אנימציות וכל מדיה שנוצרה על ידי אחר:
ולסיכום מילה. זכויות יוצרים הם דבר חשוב, אולם כמו כל דבר, כאשר הוא נעשה בהגזמה הוא מצריך התמודדות ושינוי. במקרה הזה, כל העמותות בהם נתקלתי אשר הפרו את זכויות היוצרים, עשו זאת מתוך חוסר מודעות. נכון, חוסר מודעות איננו פוטר את העמותה שכן ההפרה בוצעה. אלא שלדעתי חובה כאן על המחוקק לשנות מדיניות. יש דרכים מכאיבות פחות ומחנכות יותר כדי להכווין התנהגות, והחשיפה המשפטית של עמותות כאן היא לא מידתית.
הנה דוגמה דמיונית אשר נועדה להמחיש את הבעיה. קבוצה של יזמים צעירים מקימה עמותה לצורך הקמת גינה קהילתית בשכונתם. הם פותחים אתר אינטרנט דרך תוכנה חינמית, שמים תמונה יפה של גינה קהילתית אותה מצאו באמצעות חיפוש תמונות של גוגל ומזמינים את תושבי השכונה להצטרף למיזם. חודשיים אחרי פרסום האתר הם מקבלים לפתע מכתב התראה ממשרד עורכי דין אשר דורש מהעמותה פיצוי כספי בסכום של 40,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים.
לכאורה, לפי המכתב, עולה כי הצלם אשר צילם את תמונת הגינה הקהילתית ראה שהעמותה פרסמה את התמונה ללא קבלת אישורו. הוא הלך למשרד עורכי הדין, ואלו הכינו את מכתב ההתראה ושלחו. בפועל, הסיפור איננו מדויק. הצלם העביר את זכויות היוצרים בתמונתו לחברה מסחרית. החברה המסחרית מפעילה מערכת טכנולוגית של חיפוש מתמיד של תמונותיה על גבי המרשתת. אותה החברה מעסיקה משרד עורכי דין צמוד, אשר גם לו מערכת משומנת של הגשת התראות ותביעות בגין הפרות זכויות היוצרים אותם רכשה החברה - והנה לכם, תעשייה שלמה שרוכבת על אותם אנשים לא מיודעים אשר מפרים את זכויות היוצרים ללא כוונה.
חמור מכך. לאחרונה אף נתקלתי במקרה לא דמיוני בכלל, וחמור עוד יותר מהדוגמה לעיל. עמותה קטנה קיבלה לפתע מכתב התרעה מציידי הזכויות. ההפרה הייתה בגין פרסום תמונה אשר הועלתה לדף פנימי באתר אינטרנט של עמותה - אולם לא היה כל לינק לדף זה בדף הבית של האתר. משמעות הדבר שאף גולש אשר גלש באתר לא היה יכול להגיע לדף הפנימי. ויחד עם זאת, באמצעות אותה טכנולוגית חיפוש, הגיעו ציידי זכויות היוצרים לדף, ותבעו בגין ההפרה.
מובן שעצם הזכות מוגנת בחוק, ולכן זכותו של הצלם או בעל הזכויות לתבוע. אולם בפועל, במרבית המקרים בהם נתקלתי (לפחות ארבעה מקרים בשנתיים האחרונות) היו אלה דווקא אותם עמותות וולונטריות, לא מאורגנות ולא מתוכננות אשר טעו והפרו את זכות היוצרים. ובשלוש מתוך ארבעת המקרים הייתה זו אותה חברה מסחרית אשר שלחה את מכתב ההתראה, כל פעם בשם צלם אחר.
הסיכון לעמותות הוא עצום. חוק זכויות יוצרים מאפשר פיצויים עד עשרות אלפי ש"ח בגין כל הפרה, וזאת ללא צורך של הצלם להוכיח כי נגרם לו נזק בגינה. פוטנציאל הכנסה כספית של ציידי זכויות היוצרים הוא עצום, אך בכל הנוגע לעמותות, עיקר החשיפה היא דווקא כלפי היזמים הפחות מאורגנים, ועמותות במחזורים קטנים אשר לא יכולים להרשות לעצמם להעסיק עורכי דין כדי להתמודד עם אותה תעשייה. כולי תקווה שהחוק יקל עם עמותות בנסיבות כאלה, אולם כל עוד מצב הדברים הוא כאמור - עמותות חייבות לנקוט משנה זהירות.
מסיבה זו אני רוצה להציע לעמותות מספר כללי אצבע טרם ביצוע פרסום כלשהו על גבי המרשתת שכולל בתוכו מדיה שלא יוצרה על ידי העמותה. הצעות אלה רלוונטיות לא רק לתמונות, אלא גם לסרטונים, אנימציות וכל מדיה שנוצרה על ידי אחר:
1. כשיש ספק - אין ספק: אסור להשתמש ביצירה מוגנת אלא אם התקבל אישור מבעל הזכויות בה. לכן אל תורידו תמונות, סרטים, אנימציות, הקלטות וכל יצירה אחרת מהאינטרנט ותפרסמו אותם - אלא לאחר שקיבלתם רישיון לכך או שאתם בטוחים שאתם רשאים לפרסם. אם יש ספק ואתם מתעקשים לפרסם - נא להתייעץ עם מומחה לעניין.
2. פרסום בכל מדיה עלול להוות הפרה: זה לא ממש משנה איפה מפרסמים יצירה מוגנת. באתר האינטרנט של העמותה, בדף הפייסבוק, בטוויטר, ואינטגרם או בכל מדיה אחרת. אם פרסמת יצירה מוגנת, הפרתם את הזכות יוצרים של בעליה והוא רשאי לתבוע. לדעתי, אפילו שיתוף תמונה שפורסמה על ידי אחר תוך הפרת זכות היוצרים עלולה להיחשב הפרה מצד המשתף.
3. נזק איננו רלוונטי: עצם הפרסום מאפשר לבעלי זכויות היוצרים לדרוש פיצוי. אין להם צורך להוכיח כי נגרם נזק וזה לא משנה כמה אנשים נחשפו לפרסום. החוק מעניק פיצויים ללא הוכחת נזק. גובה הפיצוי תלוי בחסדיו של בית המשפט, ונע בין אלפים בודדים לעשרות אלפים ולעתים אף יותר.
4. רכשו רישיון: אם אתם מרבים לפעול בזירה הדיגיטלית, רכשו רישיון ממאגרי תמונות שמאפשר תמורת תשלום חודשי קטן לעשות שימוש ולפרסם יצירות. העלויות לא משמעותיות
5. קרדיט: קיבלתם רישיון לפרסם, או השתמשתם בתמונה שניתן להשתמש בה, תנו קרדיט לצלם או יוצר המדיה. זכויות היוצרים אינם רק כלכליות - אלא גם מוסריות ומגיע לצלם קרדיט על התמונה אותה צילם.
6. תתיעצו! - אם קיבלתם מכתב התראה, כנראה שהוא יהיה בגובה של עשרות אלפי שקלים. מכתב כזה מצדיק פנייה לעורך דין אפילו להתייעצות. ההתייעצות חשובה, במיוחד עם מדובר בעורך דין שמבין בזכויות יוצרים, שכן קיימות בחוק הגנות שמאפשרות למפר להתגבר על טענת ההפרה ולהימנע מתשלום פיצוי על אף הפרסום.
5. קרדיט: קיבלתם רישיון לפרסם, או השתמשתם בתמונה שניתן להשתמש בה, תנו קרדיט לצלם או יוצר המדיה. זכויות היוצרים אינם רק כלכליות - אלא גם מוסריות ומגיע לצלם קרדיט על התמונה אותה צילם.
6. תתיעצו! - אם קיבלתם מכתב התראה, כנראה שהוא יהיה בגובה של עשרות אלפי שקלים. מכתב כזה מצדיק פנייה לעורך דין אפילו להתייעצות. ההתייעצות חשובה, במיוחד עם מדובר בעורך דין שמבין בזכויות יוצרים, שכן קיימות בחוק הגנות שמאפשרות למפר להתגבר על טענת ההפרה ולהימנע מתשלום פיצוי על אף הפרסום.
ולסיכום מילה. זכויות יוצרים הם דבר חשוב, אולם כמו כל דבר, כאשר הוא נעשה בהגזמה הוא מצריך התמודדות ושינוי. במקרה הזה, כל העמותות בהם נתקלתי אשר הפרו את זכויות היוצרים, עשו זאת מתוך חוסר מודעות. נכון, חוסר מודעות איננו פוטר את העמותה שכן ההפרה בוצעה. אלא שלדעתי חובה כאן על המחוקק לשנות מדיניות. יש דרכים מכאיבות פחות ומחנכות יותר כדי להכווין התנהגות, והחשיפה המשפטית של עמותות כאן היא לא מידתית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה