כרטיס אשראי בעמותות - בהחלט אפשר

לפני מספר ימים פנתה אלי יזמת צעירה עם אחד מהפרוייקטים היותר מגניבים שקיימים היום בחברה האזרחית בישראל. היא ביקשה להתייעץ על האפשרויות העומדות בפניה למיסוד המיזם. החשש המרכזי שלה היה חוסר היכולת של עמותות להנפיק כרטיסי אשראי. מכיוון שהמיזם שלה מתבסס ברובו על הוצאות קטנות באמצעות כרטיסי אשראי - וללא יכולת להנפיק כרטיס אשראי, היא לא תצליח לקדם ולהתקדם. האם אפשר? שאלה אותי.

ואכן, השאלה האם עמותה יכולה להוציא כרטיס אשראי היא שאלה שחוזרת על עצמה ללא הרף. הגמישות שכרטיס אשראי מעניק להוצאות כגון קופה קטנה, רכישות באינטרנט, הוצאות מזון, משלחות בחו"ל וכיוצא באלה הכרחית לצורך קיום התנהלות תקינה. אלא שפעילות בכרטיס אשראי נוגדת את אחד מעקרונות הניהול התקין המרכזיים של עמותה - והיא שכל התחייבות שלה תעשה בחתימות של שני מורשי חתימה. כרטיס אשראי מטבעו הוא אמצעי תשלום שנעשה על ידי אדם אחד, והתחייבות ביחיד לא עוברת את מבחני רשם העמותות.

ולמרות זאת, הצורך מלמטה עשה את שלו - ובשנים האחרונות רשות התאגידים התגמשה ומאפשרת שימוש בכרטיסי אשראי תחת מספר מגבלות. למעשה קיימים שני מתווים המאפשרים לעמותה להשתמש בכרטיס אשראי:

מתווה א' - כרטיס אשראי לקופה קטנה

1. כרטיס אשראי המוגבל לסכום הקופה הקטנה, ואשר נעשה בו שימוש להוצאות המותרות לקופה קטנה. 
2. הכרטיס צריך לכלול מגבלה על סך ההוצאה החד פעמית (כרטיס נטען) או החודשית (מגבלת אשראי בסכום קטן)
3. ההחלטה על הוצאת כרטיס תינתן בחתימת שני מורשי החתימה של העמותה.

מתווה ב' - כרטיס אשראי יעודי

1. פתיחת חשבון בנק יעודי לשימוש בכרטיס האשראי הספציפי.
2. העברת כספים לחשבון היעודי תינתן בהחלטה של העמותה החתומה על ידי שני מורשי החתימה מטעמה.
3. ההחלטה צריכה לפרט את מטרת ההוצאה לשמה נעשה שימוש בכרטיס האשראי והיקפיה הכספי.
4. מיועד למצבים בהם יש קושי בעשיית שימוש בכרטיס אשראי כגון מצבים בהם ניתן לשלם רק באמצעות האינטרנט, תשלום אגרה לרשם, הוצאות הנגרמות במסגרת נסיעה לחו"ל וכו'.

מנגנון זה לא התקבל בתחילה באופן חיובי על ידי הבנקים בישראל. מוסדות בנקאיים רבים סירבו להנפיק כרטיס אשראי תוך חוסר הבנה או ידיעה בדבר החלטת רשות התאגידים. עובדה זו אילצה עמותות רבות לפנות לאפשרות של כרטיסים נטענים בבנק הדואר - כאשר מי שרוכש את הכרטיס הוא עובד או מתנדב בעמותה, והעמותה מחזירה לו את הוצאותיו לאחר שבוצעו. שיטה זו, היתה מעין הרע במיעוטו, אולם איננה מומלצת ואף עלולה לחשוף את העמותה לתביעות מצד עובדיה.

לשמחתי, בתקופה האחרונה ניתן להזהות מגמת שינוי והפנמה גם בזירה זו, שעה שבנקים מוכנים יותר ויותר לשקול הנפקת כרטיסי אשראי לעובדים או מנהלים בעמותות - תחת העמותה, ולא באופן עצמאי. רק היום נתקלתי במסמך של אחד הבנקים אשר עונה לתנאי רשות התאגידים, ומאפשר גמישות ביכולת לעשות שימוש באמצעי תשלום זה להוצאות. 

לסיכום, קיימת מגמה חיובית לאפשר לעמותות לעשות שימוש בכרטיסי אשראי - ומגמה זו עונה לצרכים המתפתחים של עמותות, תוך התחשבות בהוראות הניהול התקין. מובן כי נדרש לשמור על הכללים ולבצע את הנדרש בצורה תקינה ונכונה כדי לא לעמוד בפני ביקורת, אולם הכיוון ברור - להקל על עמותות לעשות שימוש באמצעי תשלום מודרניים כדי לא להקשות עליהם לקיים את פעילותם.

   

שינויים בחובת הגשת דוח כספי לעמותות קטנות / עו"ד נוי ברינט

ימי הקורונה מאלצים עמותות רבות לצמצם עלויות ולהדק חגורה כדי לשרוד את התקופה. 

אחת ההוצאות הנדרשות היא על עריכתו וביקורתו של הדו"ח הכספי השנתי של העמותה, דו"ח אותו היא נדרשת להגיש פעם אחת בשנה לרשם העמותות. 

עד לאחרונה, הנטל הבירוקרטי היה מחולק ל-3 מדרגות - כל אחד טומנת בחובה דרישות שונות ועלויות משתנות בהתאם לגובה המחזור הכספי השנתי של העמותה:

1. עד 750,000 ש"ח
   נדרשת לנהל רישום חשבונאי מקל של הכנסות והוצאות בהתאם לפירוט הקובע בס' ב' לתוספת השנייה בחוק העמותות;
2. מעל 750,000 ש"ח 
   עמותה נדרשת לעמוד בתקן חשבונאי של שיטת החשבונאות הכפולה בצורת הדיווח הכספי שלה. שיטת דיווח שמצריכה להבנתי ליווי של רואה חשבון בהכנת הדוחות הכספיים;
3. מעל 1,172,933 ש"ח
   עמותה חייבת במינוי רואה חשבון אשר תפקידו לבקר את הדוחות הכספיים של העמותה (רואה חשבון זה בא בנוסף לוועדת הביקורת או הגוף המבקר החיצוני - ומשמש מנגנון ביקורת נוסף).

ביוני 2018 ונוכח התמורות הטכנולוגיות שמאפיינות את רשות התאגידים בכלל ואת רשם העמותות בפרט, תוקנו תקנות הדיווח של העמותות. הבשורה ביחס לדיווח הכספי השנתי היתה בהוספת מדרגה נוספת למדרגות המצוינות לעיל, והיא מתייחסת לעמותות שמחזורת הכספי השנתי הינו עד 500,000 ש"ח. 

עמותות אשר מחזורם כאמור איננו עובר את הסכום של חצי מיליון ש"ח, אינן נדרשות עוד להגיש דו"ח כספי שנתי כמסמך נפרד - אלא יכולות להגיש דיווח כספי במסגרת הדו"ח המילולי המקוון שהן חייבות בהגשתו. דו"ח זה כולל טופס כספי מפורט הכולל את ההכנסות, ההוצאות ויתרת המזומנים בבנק בסוף התקופה, והדיווח במסגרתו מאפשר לעמותה לצאת ידי חובתה בכל הנוגע לדיווחים הכספיים השנתיים שלה. 

חשוב להדגיש כי שינוי זה נכנס למעשה לתוקף רק במהלך מרץ 2020, בהתייחס לדיווחים הכספיים השנתיים לשנת 2019. לכן עמותה שטרם הגישה דו"ח כספי לשנת 2019 ומחזורה הכספי פחות מ-500,000 ש"ח - יכולה להסתפק בדיווח הכספי בדו"ח המילולי, ולחסוך את ההוצאות הכרוכות בדיווח כספי נפרד ומבוקר.

לסיכום - מדרגות הדיווח הכספי נכון להיום הינן כדלקמן:

1. עד 500,000 ש"ח
   עמותה תדווח את דיווחיה הכספיים במסגרת פרק מיוחד בדו"ח המילולי המקוון, ואיננה נדרשת לדווח דו"ח כספי נפרד.
2. בין 500,000 ש"ח עד 750,000 ש"ח 
   עמותה נדרשת להגיש דו"ח כספי שנתי נפרד, אולם הפירוט החשבונאי בו הוא מקל וכולל פרטי הכנסות והוצאות בהתאם לפירוט הקובע בס' ב' לתוספת השנייה בחוק העמותות;
3. מעל 750,000 ש"ח 
   עמותה נדרשת לעמוד בתקן חשבונאי של שיטת החשבונאות הכפולה בצורת הדיווח הכספי שלה. שיטת דיווח שמצריכה להבנתי ליווי של רואה חשבון בהכנת הדוחות הכספיים;
4. מעל 1,172,933 ש"ח 
   עמותה חייבת במינוי רואה חשבון אשר תפקידו לבקר את הדוחות הכספיים של העמותה (רואה חשבון זה בא בנוסף לוועדת הביקורת או הגוף המבקר החיצוני - ומשמש מנגנון ביקורת נוסף).

 

חובת וועדת הביקורת להמליץ לאסיפה לאשר דו"ח מילולי לצד הדו"ח הכספי

עמותות נערכות בימים אלה לאישור הדוחות השנתיים באסיפה הכללית. 

תקופה זו מעוררת כל מיני תהיות ובירורים לגבי המצב המשפטי באשר לתהליך הכנת ואישור הדוחות. 

בקצרה, החוק קובע שהוועד המנהל יהיה הגוף אשר מכין את הדוחות השנתיים, לאחר מכן וועדת ביקורת או הגוף המבקר החיצוני צריך לבדוק את הדוחות ולהמליץ לאשרם; ולבסוף האסיפה הכללית היא הגוף שנדרש לאשר. 

ישנן עמותות בהן השתרש נוהג לפיו המלצת וועדת הביקורת נדרשת אך ורק לדוחות הכספיים. נוהג זה איננו נכון, וחוטא למטרות החוק - שכן על פי חוק העמותות וועדת הביקורת נדרשת לאשר הן את הדוחות השנתיים והן את הדו"ח המילולי.

האסמכתא החוקית לאמור נובעת מס' 37א לחוק העמותות הקובע שהדו"ח המילולי יוכן על ידי הוועד המנהל ויוגש יחד עם הדו"ח הכספי. סעיף זה מחיל, בין היתר את הוראות ס' 36(א) אשר מסדיר את נושא אישור הדו"ח הכספי - גם על הדו"ח המילולי. לפי סעיף זה, ובשינויים המחויבים, כפי שהוועד נדרש להגיש את הדו"ח הכספי לוועדת הביקורת - כך גם הוא צריך להגיש את הדו"ח המילולי. ועדת הביקורת צריכה להמליץ לאסיפה הכללית לאשר את שני הדוחות האלה ורק לאחר מכן האסיפה יכולה לדון ולאשר בכך.

לכן לסיכום - הוועד אמור להכין את הדוח הכספי לצד הדו"ח המילולי, וועדת הביקורת צריכה לדון ולהמליץ לאסיפה על אישור שני הדוחות האלה יחדיו, ורק בכפוף למתן המלצה לאשר - יכולה האסיפה לדון ולאשר את הדוח המילולי והדו"ח הכספי.

אם יש שאלות, אפשר לכתוב פה בתגובות ואשמח להשיב.

נקודות לעמותות שמעסיקות מתנדבים

עמותות רבות זוכות לסיוע ממתנדבים אשר מאמינים במטרותיהן ומסייעים לקדם אותם באמצעות השקעת זמן ומאמץ.

יחד עם זאת, כאשר עמותה מבקשת לעשות שימוש במתנדבים כדי לקדם את מטרותיה, עליה לשים מספר דגשים:

• חשוב להחתים מתנדב, טרם התנדבות, על טופס הסכמה לביצוע ההתנדבות. טופס זה חשוב ניהולית, אבל גם לצרכי ביקורת (מס/ביקורת עומק/ביקורת חשב כללי). מטרתו בין היתר להוכיח שבין העמותה למתנדב יחסי התנדבות – ולא יחסי עובד-מעסיק.
• פעילות המתנדבים צריכה להיות תחת כיסוי ביטוחי. במצבים מסויימים המתנדב מבוטח על ידי הביטוח הלאומי – אבל לא בכל המצבים. לכן טרם ההתנדבות חובה לבדוק אם פעילות המתנדב מבוטחת על ידי הביטוח לאומי. אם אין זה המקרה, יתכן והעמותה תדרש לרכוש פוליסת ביטוח ייעודית שתכסה את פעילות ההתנדבות.
• ניתן להחזיר הוצאות למתנדבים – אבל לא בכל סכום, ולא עבור כל פעולה. תשלום קבוע או תשלום גבוה מדי, עלולים להתפס כשכר עבודה – ובהתאם עלולות לחשוף את העמותה לטענות על יחסי עובד-מעסיק בינה ובין המתנדב.
• תקנות מס הכנסה קובעות תקרת הוצאה בכל הנוגע להוצאות מתנדבים. חשוב להגביל את ההוצאה לתקרה הקבועה – שאחרת אינן מותרות בניכוי.
• במצבים מסוימים ניתן לרשום את שווי פעילות המתנדבים כהכנסה בשווה כסף בדוחות הכספיים של העמותה ובכך להגדיל את מחזורה;
• חבר ועד מנהל, המבצע פעילות התנדבותית לקידום מטרות העמותה, יכול לקבל גמול או החזר הוצאות רק בכפוף לתקנות הגמול;

אסור לקחת את ההתנדבות כדבר מובן מאליו. נדרשת התייחסות מערכתית ותשומת לב לפרטים- צריך לשאוף ולהשתדל להימנע משגיאות וחשיפות משפטיות שונות. אם יש שאלות ספציפיות, אשמח אם תרשמו אותם כתגובה לפוסט ואנסה לתת להן תשובות פרטניות.

עמותות היזהרו - ציידי זכויות יוצרים בעקבותיכם

עמותות רבות קמות פעמים רבות ללא משאבים אך מתוך תחושת שליחות ומוטיבציה חברתית. יזמים חברתיים מבקשים להקים אותה כדי לקדם מטרות חשובות, אך אין להם סבלנות, קשב או רצון להתעסק עם המנהלה הכרוכה בניהול עמותה. למצב זה יש חסרונות רבים, חלקם יוצרים פעמים רבות חשיפה משפטית לא מבוטלת ממקומות בלתי צפויים.

הנה דוגמה דמיונית אשר נועדה להמחיש את הבעיה. קבוצה של יזמים צעירים מקימה עמותה לצורך הקמת גינה קהילתית בשכונתם. הם פותחים אתר אינטרנט דרך תוכנה חינמית, שמים תמונה יפה של גינה קהילתית אותה מצאו באמצעות חיפוש תמונות של גוגל ומזמינים את תושבי השכונה להצטרף למיזם. חודשיים אחרי פרסום האתר הם מקבלים לפתע מכתב התראה ממשרד עורכי דין אשר דורש מהעמותה פיצוי כספי בסכום של 40,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים.

לכאורה, לפי המכתב, עולה כי הצלם אשר צילם את תמונת הגינה הקהילתית ראה שהעמותה פרסמה את התמונה ללא קבלת אישורו. הוא הלך למשרד עורכי הדין, ואלו הכינו את מכתב ההתראה ושלחו. בפועל, הסיפור איננו מדויק. הצלם העביר את זכויות היוצרים בתמונתו לחברה מסחרית. החברה המסחרית מפעילה מערכת טכנולוגית של חיפוש מתמיד של תמונותיה על גבי המרשתת. אותה החברה מעסיקה משרד עורכי דין צמוד, אשר גם לו מערכת משומנת של הגשת התראות ותביעות בגין הפרות זכויות היוצרים אותם רכשה החברה - והנה לכם, תעשייה שלמה שרוכבת על אותם אנשים לא מיודעים אשר מפרים את זכויות היוצרים ללא כוונה.

חמור מכך. לאחרונה אף נתקלתי במקרה לא דמיוני בכלל, וחמור עוד יותר מהדוגמה לעיל. עמותה קטנה קיבלה לפתע מכתב התרעה מציידי הזכויות. ההפרה הייתה בגין פרסום תמונה אשר הועלתה לדף פנימי באתר אינטרנט של עמותה - אולם לא היה כל לינק לדף זה בדף הבית של האתר. משמעות הדבר שאף גולש אשר גלש באתר לא היה יכול להגיע לדף הפנימי. ויחד עם זאת, באמצעות אותה טכנולוגית חיפוש, הגיעו ציידי זכויות היוצרים לדף, ותבעו בגין ההפרה.

מובן שעצם הזכות מוגנת בחוק, ולכן זכותו של הצלם או בעל הזכויות לתבוע. אולם בפועל, במרבית המקרים בהם נתקלתי (לפחות ארבעה מקרים בשנתיים האחרונות) היו אלה דווקא אותם עמותות וולונטריות, לא מאורגנות ולא מתוכננות אשר טעו והפרו את זכות היוצרים. ובשלוש מתוך ארבעת המקרים הייתה זו אותה חברה מסחרית אשר שלחה את מכתב ההתראה, כל פעם בשם צלם אחר. 

הסיכון לעמותות הוא עצום. חוק זכויות יוצרים מאפשר פיצויים עד עשרות אלפי ש"ח  בגין כל הפרה, וזאת ללא צורך של הצלם להוכיח כי נגרם לו נזק בגינה. פוטנציאל הכנסה כספית של ציידי זכויות היוצרים הוא עצום, אך בכל הנוגע לעמותות, עיקר החשיפה היא דווקא כלפי היזמים הפחות מאורגנים, ועמותות במחזורים קטנים אשר לא יכולים להרשות לעצמם להעסיק עורכי דין כדי להתמודד עם אותה תעשייה. כולי תקווה שהחוק יקל עם עמותות בנסיבות כאלה, אולם כל עוד מצב הדברים הוא כאמור - עמותות חייבות לנקוט משנה זהירות.

מסיבה זו אני רוצה להציע לעמותות מספר כללי אצבע טרם ביצוע פרסום כלשהו על גבי המרשתת שכולל בתוכו מדיה שלא יוצרה על ידי העמותה. הצעות אלה רלוונטיות לא רק לתמונות, אלא גם לסרטונים, אנימציות וכל מדיה שנוצרה על ידי אחר:

1. כשיש ספק - אין ספק: אסור להשתמש ביצירה מוגנת אלא אם התקבל אישור מבעל הזכויות בה. לכן אל תורידו תמונות, סרטים, אנימציות, הקלטות וכל יצירה אחרת מהאינטרנט ותפרסמו אותם - אלא לאחר שקיבלתם רישיון לכך או שאתם בטוחים שאתם רשאים לפרסם. אם יש ספק ואתם מתעקשים לפרסם - נא להתייעץ עם מומחה לעניין. 

2. פרסום בכל מדיה עלול להוות הפרה: זה לא ממש משנה איפה מפרסמים יצירה מוגנת. באתר האינטרנט של העמותה, בדף הפייסבוק, בטוויטר, ואינטגרם או בכל מדיה אחרת. אם פרסמת יצירה מוגנת, הפרתם את הזכות יוצרים של בעליה והוא רשאי לתבוע. לדעתי, אפילו שיתוף תמונה שפורסמה על ידי אחר תוך הפרת זכות היוצרים עלולה להיחשב הפרה מצד המשתף.

3. נזק איננו רלוונטי: עצם הפרסום מאפשר לבעלי זכויות היוצרים לדרוש פיצוי. אין להם צורך להוכיח כי נגרם נזק וזה לא משנה כמה אנשים נחשפו לפרסום. החוק מעניק פיצויים ללא הוכחת נזק. גובה הפיצוי תלוי בחסדיו של בית המשפט, ונע בין אלפים בודדים לעשרות אלפים ולעתים אף יותר.

4. רכשו רישיון: אם אתם מרבים לפעול בזירה הדיגיטלית, רכשו רישיון ממאגרי תמונות שמאפשר תמורת תשלום חודשי קטן לעשות שימוש ולפרסם יצירות. העלויות לא משמעותיות

5. קרדיט: קיבלתם רישיון לפרסם, או השתמשתם בתמונה שניתן להשתמש בה, תנו קרדיט לצלם או יוצר המדיה. זכויות היוצרים אינם רק כלכליות - אלא גם מוסריות ומגיע לצלם קרדיט על התמונה אותה צילם.

6. תתיעצו! - אם קיבלתם מכתב התראה, כנראה שהוא יהיה בגובה של עשרות אלפי שקלים. מכתב כזה מצדיק פנייה לעורך דין אפילו להתייעצות. ההתייעצות חשובה, במיוחד עם מדובר בעורך דין שמבין בזכויות יוצרים, שכן קיימות בחוק הגנות שמאפשרות למפר להתגבר על טענת ההפרה ולהימנע מתשלום פיצוי על אף הפרסום.

ולסיכום מילה. זכויות יוצרים הם דבר חשוב, אולם כמו כל דבר, כאשר הוא נעשה בהגזמה הוא מצריך התמודדות ושינוי. במקרה הזה, כל העמותות בהם נתקלתי אשר הפרו את זכויות היוצרים, עשו זאת מתוך חוסר מודעות. נכון, חוסר מודעות איננו פוטר את העמותה שכן ההפרה בוצעה. אלא שלדעתי חובה כאן על המחוקק לשנות מדיניות. יש דרכים מכאיבות פחות ומחנכות יותר כדי להכווין התנהגות, והחשיפה המשפטית של עמותות כאן היא לא מידתית.