מענקי חירום לעמותות - קרן מענקים משותפת לממשלה ולקרנות פילנתרופיות

עמותות וארגוני מגזר אזרחי - לידיעתכן:

נפתחה קרן המענקים המשותפת לממשלה ולפילנתרופיה

זוהי הקרן הסיוע לשימור תשתיות ארגוניות המורכבת מכספי ממשלה ופילנתרופיה, כאשר המענקים יינתנו בהתאם להוראות המבחנים לחלוקת כספי תמיכה של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. 

הקרן מיועדת לארגונים בעלי מחזור פעילות של עד 20 מיליון ₪ בשנה, העוסקות במתן שירותים באחד מתחומי הרווחה, התעסוקה, החינוך, הבריאות או הקליטה.

קרן זו פועלת בנוסף לקרן הסיוע באמצעות קרן מס רכוש ברשות המסים ('הפעימה השלישית').

בזמן שעמותות וארגונים רבים נמצאים במשבר חמור, ופועלים כבר על אדים - אנו מברכים על פתיחת עוד מסלול סיוע שהארגונים ציפו לו מאז מרץ, וכי אומצו העקרונות שהצענו לחלוקת הכסף, אך לצערנו גם קרן זו משאירה ארגונים רבים מדיי ללא מענה.

ההגשה תתאפשר החל ממחר 15.07.2020 ותאריך אחרון להגשה הוא 04.08.2020.

קישור לאתר: https://www.socialrelieffund.org/

אסיפות כלליות בעמותות - אפשר גם באמצעות שיחות וידאו (כמו תכנת זום)

הקורונה חוזרת, ועמותות רבות צריכות לקיים את האסיפה הכללית שלהם כדי לאשר את הדוחות השנתיים.

נשאלת השאלה האם ניתן לקיים אסיפה כללית של עמותה באמצעות שיחת וידאו (כמו זום).

התשובה הקצרה - כן, אפשר!

התשובה הארוכה:

א. צריך לבדוק שאין איסור בתקנון על כינוס באמצעים דיגיטליים;

ב. אם אין איסור, בעמ' 14 להנחיות רשם העמותות יש קביעה לפיה:

"ניתן, על פי הצורך, לקיים ישיבה של אסיפה כללית גם באמצעות שיחת וידיאו (VideoConference), בה רואים ושומעים את החבר המשתתף באסיפה. יובהר כי אין לקיים הצבעה או ישיבה בשיחת ועידה קולית בלבד"

ג. כמובן שהאסיפה צריכה להתקיים באותם נהלים שהיו מתקיימים אם זו היתה אסיפה פרונטלית.

אם יש שאלות, תכתבו בתגובה לפוסט זה

נקודות לעמותות שמעסיקות מתנדבים

עמותות רבות זוכות לסיוע ממתנדבים אשר מאמינים במטרותיהן ומסייעים לקדם אותם באמצעות השקעת זמן ומאמץ.

יחד עם זאת, כאשר עמותה מבקשת לעשות שימוש במתנדבים כדי לקדם את מטרותיה, עליה לשים מספר דגשים:

• חשוב להחתים מתנדב, טרם התנדבות, על טופס הסכמה לביצוע ההתנדבות. טופס זה חשוב ניהולית, אבל גם לצרכי ביקורת (מס/ביקורת עומק/ביקורת חשב כללי). מטרתו בין היתר להוכיח שבין העמותה למתנדב יחסי התנדבות – ולא יחסי עובד-מעסיק.
• פעילות המתנדבים צריכה להיות תחת כיסוי ביטוחי. במצבים מסויימים המתנדב מבוטח על ידי הביטוח הלאומי – אבל לא בכל המצבים. לכן טרם ההתנדבות חובה לבדוק אם פעילות המתנדב מבוטחת על ידי הביטוח לאומי. אם אין זה המקרה, יתכן והעמותה תדרש לרכוש פוליסת ביטוח ייעודית שתכסה את פעילות ההתנדבות.
• ניתן להחזיר הוצאות למתנדבים – אבל לא בכל סכום, ולא עבור כל פעולה. תשלום קבוע או תשלום גבוה מדי, עלולים להתפס כשכר עבודה – ובהתאם עלולות לחשוף את העמותה לטענות על יחסי עובד-מעסיק בינה ובין המתנדב.
• תקנות מס הכנסה קובעות תקרת הוצאה בכל הנוגע להוצאות מתנדבים. חשוב להגביל את ההוצאה לתקרה הקבועה – שאחרת אינן מותרות בניכוי.
• במצבים מסוימים ניתן לרשום את שווי פעילות המתנדבים כהכנסה בשווה כסף בדוחות הכספיים של העמותה ובכך להגדיל את מחזורה;
• חבר ועד מנהל, המבצע פעילות התנדבותית לקידום מטרות העמותה, יכול לקבל גמול או החזר הוצאות רק בכפוף לתקנות הגמול;

אסור לקחת את ההתנדבות כדבר מובן מאליו. נדרשת התייחסות מערכתית ותשומת לב לפרטים- צריך לשאוף ולהשתדל להימנע משגיאות וחשיפות משפטיות שונות. אם יש שאלות ספציפיות, אשמח אם תרשמו אותם כתגובה לפוסט ואנסה לתת להן תשובות פרטניות.

הוצאת עובדים לחל"ת בעקבות הקורונה

לאור ריבוי פניות של עמותות המעסיקות עובדים מהשבוע האחרון אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם.

עמותות רבות חובות השבתה או צמצום משמעותי של פעילותם ונאלצות להכנס לצעדי התייעלות וחסכון עד חלוף משבר הקורונה. אחד מהאמצעים המרכזיים העומדים לרשותם הינו הוצאת עובדים לחופשה ללא תשלום.

הוצאת עובד לחל"ת איננה מבטיחה שהעובד יקבל דמי אבטלה בתקופת החופשה. כדי שעובד יקבל אבטלה הוא צריך לעמוד בתנאי הזכאות המזכים בדמי אבטלה:

1. העובד מבוטח על ידי הביטוח הלאומי - רק עובד שכיר, המקבל משכורת אשר מנוכה ממנה ביטוח לאומי. כלומר אם אתה עובד בחשבונית, אין זכאות.

2. מעל גיל 20 (למעט מעט חריגים) ומתחת לגיל 67.

3. רק שכיר שעבד 12 חודשים מתוך ה-18 חודשים לפני רישום ראשון בלשכת התעסוקה. (אין חובה שהעבודה תהיה אצל אותו מעסיק, מה שחשוב זה שהעובד היה מבוטח – קרי ניכו לו ביטוח לאומי מהשכר)

מי שעונה לשלושת התנאים האלה צריך לקבל מהמעסיק מכתב שמודיע לו על הוצאה לחופשה ללא תשלום ותקופת החופשה (ניתן להאריכה). 

החל"ת צריך להיות לתקופה שעולה על 30 ימים!

במכתב צריכה להיות כתובה באופן מפורש עילת ההוצאה לחל"ת - במקרה הזה משבר הקורונה והשלכותיו על מקום העבודה.

עובד שהוצא לחל"ת ועומד בתנאי הזכאות זכאי לדמי אבטלה (בערך 50-60% מהשכר האחרון) מהיום הראשון של היציאה לחל"ת. 

שימו לב, מי שהוצא לחל"ת בעקבות הקורונה, יוכל להתחיל לקבל דמי אבטלה גם אם הוא לא ניצל את כל ימי החופש שלו.

כמובן שחובה להגיש תביעה לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי וכן להרשם (ולהתייצב בכפוף להנחיות) בשלכת התעסוקה.

להלן קישורי עזר:

הנחיות הביטוח הלאומי בעניין הקורונה - מעודכן ליום - 9.3.2020

נוהל שירות התעסוקה בעניין חופשה ללא תשלום בעקבות הקורונה

עמותות היזהרו - ציידי זכויות יוצרים בעקבותיכם

עמותות רבות קמות פעמים רבות ללא משאבים אך מתוך תחושת שליחות ומוטיבציה חברתית. יזמים חברתיים מבקשים להקים אותה כדי לקדם מטרות חשובות, אך אין להם סבלנות, קשב או רצון להתעסק עם המנהלה הכרוכה בניהול עמותה. למצב זה יש חסרונות רבים, חלקם יוצרים פעמים רבות חשיפה משפטית לא מבוטלת ממקומות בלתי צפויים.

הנה דוגמה דמיונית אשר נועדה להמחיש את הבעיה. קבוצה של יזמים צעירים מקימה עמותה לצורך הקמת גינה קהילתית בשכונתם. הם פותחים אתר אינטרנט דרך תוכנה חינמית, שמים תמונה יפה של גינה קהילתית אותה מצאו באמצעות חיפוש תמונות של גוגל ומזמינים את תושבי השכונה להצטרף למיזם. חודשיים אחרי פרסום האתר הם מקבלים לפתע מכתב התראה ממשרד עורכי דין אשר דורש מהעמותה פיצוי כספי בסכום של 40,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים.

לכאורה, לפי המכתב, עולה כי הצלם אשר צילם את תמונת הגינה הקהילתית ראה שהעמותה פרסמה את התמונה ללא קבלת אישורו. הוא הלך למשרד עורכי הדין, ואלו הכינו את מכתב ההתראה ושלחו. בפועל, הסיפור איננו מדויק. הצלם העביר את זכויות היוצרים בתמונתו לחברה מסחרית. החברה המסחרית מפעילה מערכת טכנולוגית של חיפוש מתמיד של תמונותיה על גבי המרשתת. אותה החברה מעסיקה משרד עורכי דין צמוד, אשר גם לו מערכת משומנת של הגשת התראות ותביעות בגין הפרות זכויות היוצרים אותם רכשה החברה - והנה לכם, תעשייה שלמה שרוכבת על אותם אנשים לא מיודעים אשר מפרים את זכויות היוצרים ללא כוונה.

חמור מכך. לאחרונה אף נתקלתי במקרה לא דמיוני בכלל, וחמור עוד יותר מהדוגמה לעיל. עמותה קטנה קיבלה לפתע מכתב התרעה מציידי הזכויות. ההפרה הייתה בגין פרסום תמונה אשר הועלתה לדף פנימי באתר אינטרנט של עמותה - אולם לא היה כל לינק לדף זה בדף הבית של האתר. משמעות הדבר שאף גולש אשר גלש באתר לא היה יכול להגיע לדף הפנימי. ויחד עם זאת, באמצעות אותה טכנולוגית חיפוש, הגיעו ציידי זכויות היוצרים לדף, ותבעו בגין ההפרה.

מובן שעצם הזכות מוגנת בחוק, ולכן זכותו של הצלם או בעל הזכויות לתבוע. אולם בפועל, במרבית המקרים בהם נתקלתי (לפחות ארבעה מקרים בשנתיים האחרונות) היו אלה דווקא אותם עמותות וולונטריות, לא מאורגנות ולא מתוכננות אשר טעו והפרו את זכות היוצרים. ובשלוש מתוך ארבעת המקרים הייתה זו אותה חברה מסחרית אשר שלחה את מכתב ההתראה, כל פעם בשם צלם אחר. 

הסיכון לעמותות הוא עצום. חוק זכויות יוצרים מאפשר פיצויים עד עשרות אלפי ש"ח  בגין כל הפרה, וזאת ללא צורך של הצלם להוכיח כי נגרם לו נזק בגינה. פוטנציאל הכנסה כספית של ציידי זכויות היוצרים הוא עצום, אך בכל הנוגע לעמותות, עיקר החשיפה היא דווקא כלפי היזמים הפחות מאורגנים, ועמותות במחזורים קטנים אשר לא יכולים להרשות לעצמם להעסיק עורכי דין כדי להתמודד עם אותה תעשייה. כולי תקווה שהחוק יקל עם עמותות בנסיבות כאלה, אולם כל עוד מצב הדברים הוא כאמור - עמותות חייבות לנקוט משנה זהירות.

מסיבה זו אני רוצה להציע לעמותות מספר כללי אצבע טרם ביצוע פרסום כלשהו על גבי המרשתת שכולל בתוכו מדיה שלא יוצרה על ידי העמותה. הצעות אלה רלוונטיות לא רק לתמונות, אלא גם לסרטונים, אנימציות וכל מדיה שנוצרה על ידי אחר:

1. כשיש ספק - אין ספק: אסור להשתמש ביצירה מוגנת אלא אם התקבל אישור מבעל הזכויות בה. לכן אל תורידו תמונות, סרטים, אנימציות, הקלטות וכל יצירה אחרת מהאינטרנט ותפרסמו אותם - אלא לאחר שקיבלתם רישיון לכך או שאתם בטוחים שאתם רשאים לפרסם. אם יש ספק ואתם מתעקשים לפרסם - נא להתייעץ עם מומחה לעניין. 

2. פרסום בכל מדיה עלול להוות הפרה: זה לא ממש משנה איפה מפרסמים יצירה מוגנת. באתר האינטרנט של העמותה, בדף הפייסבוק, בטוויטר, ואינטגרם או בכל מדיה אחרת. אם פרסמת יצירה מוגנת, הפרתם את הזכות יוצרים של בעליה והוא רשאי לתבוע. לדעתי, אפילו שיתוף תמונה שפורסמה על ידי אחר תוך הפרת זכות היוצרים עלולה להיחשב הפרה מצד המשתף.

3. נזק איננו רלוונטי: עצם הפרסום מאפשר לבעלי זכויות היוצרים לדרוש פיצוי. אין להם צורך להוכיח כי נגרם נזק וזה לא משנה כמה אנשים נחשפו לפרסום. החוק מעניק פיצויים ללא הוכחת נזק. גובה הפיצוי תלוי בחסדיו של בית המשפט, ונע בין אלפים בודדים לעשרות אלפים ולעתים אף יותר.

4. רכשו רישיון: אם אתם מרבים לפעול בזירה הדיגיטלית, רכשו רישיון ממאגרי תמונות שמאפשר תמורת תשלום חודשי קטן לעשות שימוש ולפרסם יצירות. העלויות לא משמעותיות

5. קרדיט: קיבלתם רישיון לפרסם, או השתמשתם בתמונה שניתן להשתמש בה, תנו קרדיט לצלם או יוצר המדיה. זכויות היוצרים אינם רק כלכליות - אלא גם מוסריות ומגיע לצלם קרדיט על התמונה אותה צילם.

6. תתיעצו! - אם קיבלתם מכתב התראה, כנראה שהוא יהיה בגובה של עשרות אלפי שקלים. מכתב כזה מצדיק פנייה לעורך דין אפילו להתייעצות. ההתייעצות חשובה, במיוחד עם מדובר בעורך דין שמבין בזכויות יוצרים, שכן קיימות בחוק הגנות שמאפשרות למפר להתגבר על טענת ההפרה ולהימנע מתשלום פיצוי על אף הפרסום.

ולסיכום מילה. זכויות יוצרים הם דבר חשוב, אולם כמו כל דבר, כאשר הוא נעשה בהגזמה הוא מצריך התמודדות ושינוי. במקרה הזה, כל העמותות בהם נתקלתי אשר הפרו את זכויות היוצרים, עשו זאת מתוך חוסר מודעות. נכון, חוסר מודעות איננו פוטר את העמותה שכן ההפרה בוצעה. אלא שלדעתי חובה כאן על המחוקק לשנות מדיניות. יש דרכים מכאיבות פחות ומחנכות יותר כדי להכווין התנהגות, והחשיפה המשפטית של עמותות כאן היא לא מידתית.

ביקורת על תפקיד האחראי למניעת הטרדות מיניות במקום העבודה

בתקופה האחרונה יצא לי ללוות מספר אירועים בעמותות בהם הוגשה תלונה על הטרדה מינית במקום העבודה. תהליכים אלה רגישים מאוד, לעיתים עוסקים בדיני נפשות ממש, ולכן לא אכנס לתיאור המקרים או הנסיבות. יחד עם זאת להרגשתי, הכלים שנותן החוק, ובמיוחד המשקל הבלתי סביר שמעניק הדין לאחראי למניעת הטרדה מינית במקום העבודה, גרם לי לכתוב רשומה זו. להבנתי, חייבים לשקול שוב את הנושא לאור חוסר הסבירות שמאפיינת את התהליך ואת אופן בירור התלונה כאשר היא מוגשת, ואסביר.

ראשית, הטרדה מינית היא התנהגות אשר מבזה, מגונה, לא ראויה ונדרש להוקיעה בכל הקשר שהוא. הטרדה מינית במקום העבודה היא מעשה חמור שבעתיים נוכח קיומם של יחסי עבודה מתמשכים, ולעיתים יחסי כפיפות של עובד-מנהל, אשר מחייבים לקבוע את הנורמות מראש ולדרוש מהמעסיק לעשות ככל יכולתו כדי למנוע את ההטרדה ולהגן על העובד המוטרד. אבל דרך ההתמודדות שנקבעה בתקנות כדי להתמודד עם תלונות על הטרדה מינית היא פשוט לא הגיונית. 

התקנון קובעות כי בכל מקום עבודה צריך להיות אחראי אחראי שתפקידו לקבל תלונות אודות הטרדה מינית במקום העבודה, לקיים בירור לשם מתן המלצות למעסיק בדבר הטיפול במקרה של הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי העבודה ולתת יעוץ, מידע והדרכה לעובדים הפונים אליו.

כלומר כאשר האחראי מקבל תלונה על קיומה של הטרדה מינית, הוא צריך לבררה ללא דיחוי ביעילות ובחשאיות. הוא צריך לנהל חקירה של ממש במסגרתה הוא חוקר את המתלונן, את הנילון, עדים שראו את המעשה, מסמכים, ראיות ועדויות הקשורות במעשה וכל הדרוש כדי לאפשר בירור עובדתי מלא של התלונה. לאחר מכן צריך האחראי לעבור על הראיות, להסיק מהם מסקנות ואף להגיש המלצות לאורם למעסיק.

המעסיק בתורו צריך לקחת את המסקנות וההמלצות ולהחליט על דרך פעולה כלפי המטריד. הוא יכול לאור המסקנות לפטרו, לרשום לו נזיפה בתיק האישי, להעלות אותו לוועדת משמעת וכיוצא באלה. בהינתן המלצות של גורם אחראי אשר בדק את התלונה ונתן המלצותיו, המעסיק חייב לתת להם משקל משמעותי.

וכאן קיים מחדל.

הטרדה מינית יכולה להיות כל דבר החל מהתייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו וכלה בעבירות על פי חוק העונשין כמעשים מגונים וסחיטה באיומים. בבוא האחראי לחקור את התלונה, הוא צריך להסיק מסקנות שבהעדר ידע או הבנה מספקים, עלולות להיות בעלות השפעות מרחיקות לכת על הנילון ואפילו להקים כנגדו עילה לחקירה פלילית. פעמים רבות האחראים נוקבים בסוג ההטרדה המינית, כפי שנקבע בחוק עצמו:

"הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה:

(1)   סחיטה באיומים, כמשמעותה בסעיף 428 לחוק העונשין, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני;

(2)   מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו-349 לחוק העונשין;

(3)   הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות;

(4)   התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;

(5)   התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;

וכיוצא באלה

מכאן שהכוח הרב של האחראי חייב להיות מלווה באמצעים מאזנים אשר יוודאו שהאחראי יודע מה הוא עושה. לרוב האחראי במקום העובדה איננו אדם מיומן בנושא. אין לו הבנה משפטית או ידע בדרכי חקירת תלונות, ובדרך כלל הוא מקבל את העבודה פשוט כי המעסיק חייב להטיל את המשימה על מישהו מכוח החוק.

ניקח לדוגמא אחראי שלאחר בדיקת הראיות קובע שנעשה במתלונן הטרדה מינית מסוג "מעשה מגונה". סוג זה של הטרדה מינית נשען על העבירה הפלילית מסוג מעשה מגונה הקבועה בס' 348 ו-349 לחוק העונשין שמצידה עונשי מאסר אשר יכולים לנוע בין שנה אחת לשלוש שנים. וכאן נשאלת השאלה האם אחראי אשר איננו חוקר משטרה, ואיננו פרקליט מפרקליטות המדינה, ואפילו איננו בעל רקע משפטי בתחום המשפט הפלילי, יכול לקחת על עצמו להגיע להחלטה כי ההטרדה המינית הינה מסוג "מעשה מגונה".

האם הוא בדק את היסוד הנפשי של הנילון? האם הוא בדק את היסוד העובדתי בהתאם לפסיקה ולהלכות בית המשפט בסוגית עבירת "המעשה המגונה"? האם שקל את כל השיקולים הנדרשים טרם מתן המלצה והאם היו לו כל הכלים כדי להגיע למסקנה כאמור? שאלות אלו כבדות משקל שכן ההשלכות שלהם על הנילון רחבות הרבה יותר מההשלכות על מעמדו במקום העבודה עצמו ומגיעות לכדי דיני נפשות של ממש.

לדעתי האחראי לא אמור ולא נדרש לקבוע קביעות בעלות מימד פלילי. הוא צריך לתת המלצותיו בתחום יחסי העבודה למעסיק והמעסיק צריך להחליט אם לאמצן או לא. אבל המיסוד של התפקיד יחד עם הקביעות בחוק אודות סוגי ההטרדה המינית גורמים לאחראי לעשות לעיתים מעשה לא אחראי ולהכנס בנעליו השופט-החוקר, זה אשר מסיק מסקנות בעלות אופי פלילי כלפי המעשה. אלו עלולות לכבול את המעסיק, ולחייבו בצעדים שאינני בטוח בכלל שהיו נדרשים לו היה האחראי נמנע מלסווג את ההטרדה באותה הצורה.

נדמה לי שלא לכך התכוון המחוקק. רצונו היה ביצירת כתובת אליה מתלונן החש שהוטרד יכול לפנות כדי שיהיה מי שיטפל בתלונתו. אלא שבהעדר כלים, הכשרה ונורמות התנהלות הקבועות בדין, האחראי יכול לפתע להפוך לתפקיד שמכריע דיני נפשות – לא פחות, ועם כך כבר הרבה יותר קשה להתמודד.

אסור לתת ל"ידיד" ליפול!

עמותת ידיד, או בשמה הרשום "ידיד - מרכזי זכויות בקהילה ע"ר" קמה לפני יותר מ-20 שנה במטרה לעזור לחלש ולצמצם פערים חברתיים. דרך הפעולה של ידיד היתה בהעצמת האזרח, מתן ליווי ויעוץ כדי לאפשר לו למצות את זכויותיו החוקיות, בין אם במדור, בתעסוקה, בזכויות עובדים, בביטוח לאומי ובהוצאה לפועל. ידיד היתה פעילה בזירת עיצוב המדיניות הציבורית כנציגתם של המוחלשים בחברה, הקימה מרכזים בכל הארץ וסייעה במהלך קיומה לאלפי אזרחים. 

אלא שהעמותה נקלעה בתקופה האחרונה לקשיים כלכליים, צרות בהנהלה, ירידה במשאבים וחוסר יכולת לקיים את המערכת הגדולה שהוקמה בעמל רב. בלאת ברירה הגישה ידיד בקשה לבית המשפט לפתוח בהליכי פירוק, והשבוע נעתר בית המשפט ומינה מפרק זמני שיתחיל בהליכי הפירוק. שאלת הגעת העמותה לעברי פי פחת היא חשובה, אולם שאלה לא פחות חשובה היא המקום של האינטרס הציבורי עת הארגון, אשר חפץ חיים ומעוניין להמשיך בפעילותו, פשוט לא יכול לעשות כן נוכח מצבו הניהולי והכספי. 

האם הברירה במצב דברים זה היא באמת לפרק? האם אין דרך ביניים אשר תאפשר לחלץ את הארגון מהמשבר? 

אני רוצה להציע כי במקרה כזה יש אינטרס ציבורי מספק למדינה להתערב. המדינה לא יכולה לתת לארגונים מסוג זה ליפול. הארגון משפיע במישרין על החוסן החברתי, נותן קול ומעמד לאלו שלא מסוגלים לדבר בעצמם, ותומך באלו שאינם מסוגלים לממן יעוץ משפטי או מקצועי שיאפשר להם לשפר את מצבם. ארגון מסוג כזה, בבוודאי אם הוא חפץ חיים, רוצה ומעוניין להמשיך בפעילותו, חייב למצוא אוזן קשבת אצל נבחרי הציבור.

אין זה אומר שהמדינה צריכה לשלוח יד לכיס כל אימת שארגון מתנהל בצורה כושלת ומגיע לחדלות פרעון. גם בכך אינני תומך. לא יתכן שארגונים יתנהלו בצורה כושלת, יצברו גרעונות ואז יבואו לבקש את התמיכה מהמדינה. חייב להיות ברקע תמריץ או מהלך שיאפשר לארגון להשתקם, להתכווץ למידותיו הנוכחיות, ולתכנן תכנית רב שנתית לצמיחה משאבית.

אז איפה הפתרון - קרן הלוואות ממשלתית. המדינה יכולה להקצות תקציב להקמת קרן להצלת ארגונים חברתיים. קרן זו לא תתן מענקים אלא הלוואות מסובסדות (לדוגמא ללא רכיב ריבית), אשר יחד עם הכספים שהיא תלווה, היא גם תספק את התשומות המקצועיות הדרושות כדי להכניס את הארגון לתכנית התייעלות אשר תאפשר להוציאו מהמצב אליו נכנס. אין זה הליך פירוק, אין זה הליך שחרב הסגירה והפיזור מרחפת מעליו. זה הליך פוזיטיבי, תומך, שמצהיר מלכתחילה, אני כאן כדי לעזור, אני כאן כדי לשקם, אני כאן כדי לאפשר לארגון להמשיך לפעול, לצאת מהמשבר, ולפנות לדרך חדשה. כאשר הארגון ישתקם, הוא יוכל להחזיר את ההלוואה בצורה מדודה אשר לא תקשה מדי על התנהלותו השוטפת.

קרן כזו יכולה להשתמש בשלל כלים כדי להשיג את יעד השיקום. היא יכולה באמצעיים חוזיים לעודד שינויים ארגוניים, לקדם תכנית התייעלות, לתכנן מחדש את האסטרטגיה הארגונית, את היעדים שהארגון הציב לעצמו, ובסופו של דבר לאפשר לארגון ללכת בדרך חדשה שבקצה שיקום וצמיחה.

זה אינטרס ציבורי - זה אינטרס של כולנו - כי לתת לארגון חפץ חיים לגווע, זה עוול בל יתואר.