הוצאת עובדים לחל"ת בעקבות הקורונה

לאור ריבוי פניות של עמותות המעסיקות עובדים מהשבוע האחרון אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם.

עמותות רבות חובות השבתה או צמצום משמעותי של פעילותם ונאלצות להכנס לצעדי התייעלות וחסכון עד חלוף משבר הקורונה. אחד מהאמצעים המרכזיים העומדים לרשותם הינו הוצאת עובדים לחופשה ללא תשלום.

הוצאת עובד לחל"ת איננה מבטיחה שהעובד יקבל דמי אבטלה בתקופת החופשה. כדי שעובד יקבל אבטלה הוא צריך לעמוד בתנאי הזכאות המזכים בדמי אבטלה:

1. העובד מבוטח על ידי הביטוח הלאומי - רק עובד שכיר, המקבל משכורת אשר מנוכה ממנה ביטוח לאומי. כלומר אם אתה עובד בחשבונית, אין זכאות.

2. מעל גיל 20 (למעט מעט חריגים) ומתחת לגיל 67.

3. רק שכיר שעבד 12 חודשים מתוך ה-18 חודשים לפני רישום ראשון בלשכת התעסוקה. (אין חובה שהעבודה תהיה אצל אותו מעסיק, מה שחשוב זה שהעובד היה מבוטח – קרי ניכו לו ביטוח לאומי מהשכר)

מי שעונה לשלושת התנאים האלה צריך לקבל מהמעסיק מכתב שמודיע לו על הוצאה לחופשה ללא תשלום ותקופת החופשה (ניתן להאריכה). 

החל"ת צריך להיות לתקופה שעולה על 30 ימים!

במכתב צריכה להיות כתובה באופן מפורש עילת ההוצאה לחל"ת - במקרה הזה משבר הקורונה והשלכותיו על מקום העבודה.

עובד שהוצא לחל"ת ועומד בתנאי הזכאות זכאי לדמי אבטלה (בערך 50-60% מהשכר האחרון) מהיום הראשון של היציאה לחל"ת. 

שימו לב, מי שהוצא לחל"ת בעקבות הקורונה, יוכל להתחיל לקבל דמי אבטלה גם אם הוא לא ניצל את כל ימי החופש שלו.

כמובן שחובה להגיש תביעה לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי וכן להרשם (ולהתייצב בכפוף להנחיות) בשלכת התעסוקה.

להלן קישורי עזר:

הנחיות הביטוח הלאומי בעניין הקורונה - מעודכן ליום - 9.3.2020

נוהל שירות התעסוקה בעניין חופשה ללא תשלום בעקבות הקורונה

עמותות היזהרו - ציידי זכויות יוצרים בעקבותיכם

עמותות רבות קמות פעמים רבות ללא משאבים אך מתוך תחושת שליחות ומוטיבציה חברתית. יזמים חברתיים מבקשים להקים אותה כדי לקדם מטרות חשובות, אך אין להם סבלנות, קשב או רצון להתעסק עם המנהלה הכרוכה בניהול עמותה. למצב זה יש חסרונות רבים, חלקם יוצרים פעמים רבות חשיפה משפטית לא מבוטלת ממקומות בלתי צפויים.

הנה דוגמה דמיונית אשר נועדה להמחיש את הבעיה. קבוצה של יזמים צעירים מקימה עמותה לצורך הקמת גינה קהילתית בשכונתם. הם פותחים אתר אינטרנט דרך תוכנה חינמית, שמים תמונה יפה של גינה קהילתית אותה מצאו באמצעות חיפוש תמונות של גוגל ומזמינים את תושבי השכונה להצטרף למיזם. חודשיים אחרי פרסום האתר הם מקבלים לפתע מכתב התראה ממשרד עורכי דין אשר דורש מהעמותה פיצוי כספי בסכום של 40,000 ש"ח בגין הפרת זכויות יוצרים.

לכאורה, לפי המכתב, עולה כי הצלם אשר צילם את תמונת הגינה הקהילתית ראה שהעמותה פרסמה את התמונה ללא קבלת אישורו. הוא הלך למשרד עורכי הדין, ואלו הכינו את מכתב ההתראה ושלחו. בפועל, הסיפור איננו מדויק. הצלם העביר את זכויות היוצרים בתמונתו לחברה מסחרית. החברה המסחרית מפעילה מערכת טכנולוגית של חיפוש מתמיד של תמונותיה על גבי המרשתת. אותה החברה מעסיקה משרד עורכי דין צמוד, אשר גם לו מערכת משומנת של הגשת התראות ותביעות בגין הפרות זכויות היוצרים אותם רכשה החברה - והנה לכם, תעשייה שלמה שרוכבת על אותם אנשים לא מיודעים אשר מפרים את זכויות היוצרים ללא כוונה.

חמור מכך. לאחרונה אף נתקלתי במקרה לא דמיוני בכלל, וחמור עוד יותר מהדוגמה לעיל. עמותה קטנה קיבלה לפתע מכתב התרעה מציידי הזכויות. ההפרה הייתה בגין פרסום תמונה אשר הועלתה לדף פנימי באתר אינטרנט של עמותה - אולם לא היה כל לינק לדף זה בדף הבית של האתר. משמעות הדבר שאף גולש אשר גלש באתר לא היה יכול להגיע לדף הפנימי. ויחד עם זאת, באמצעות אותה טכנולוגית חיפוש, הגיעו ציידי זכויות היוצרים לדף, ותבעו בגין ההפרה.

מובן שעצם הזכות מוגנת בחוק, ולכן זכותו של הצלם או בעל הזכויות לתבוע. אולם בפועל, במרבית המקרים בהם נתקלתי (לפחות ארבעה מקרים בשנתיים האחרונות) היו אלה דווקא אותם עמותות וולונטריות, לא מאורגנות ולא מתוכננות אשר טעו והפרו את זכות היוצרים. ובשלוש מתוך ארבעת המקרים הייתה זו אותה חברה מסחרית אשר שלחה את מכתב ההתראה, כל פעם בשם צלם אחר. 

הסיכון לעמותות הוא עצום. חוק זכויות יוצרים מאפשר פיצויים עד עשרות אלפי ש"ח  בגין כל הפרה, וזאת ללא צורך של הצלם להוכיח כי נגרם לו נזק בגינה. פוטנציאל הכנסה כספית של ציידי זכויות היוצרים הוא עצום, אך בכל הנוגע לעמותות, עיקר החשיפה היא דווקא כלפי היזמים הפחות מאורגנים, ועמותות במחזורים קטנים אשר לא יכולים להרשות לעצמם להעסיק עורכי דין כדי להתמודד עם אותה תעשייה. כולי תקווה שהחוק יקל עם עמותות בנסיבות כאלה, אולם כל עוד מצב הדברים הוא כאמור - עמותות חייבות לנקוט משנה זהירות.

מסיבה זו אני רוצה להציע לעמותות מספר כללי אצבע טרם ביצוע פרסום כלשהו על גבי המרשתת שכולל בתוכו מדיה שלא יוצרה על ידי העמותה. הצעות אלה רלוונטיות לא רק לתמונות, אלא גם לסרטונים, אנימציות וכל מדיה שנוצרה על ידי אחר:

1. כשיש ספק - אין ספק: אסור להשתמש ביצירה מוגנת אלא אם התקבל אישור מבעל הזכויות בה. לכן אל תורידו תמונות, סרטים, אנימציות, הקלטות וכל יצירה אחרת מהאינטרנט ותפרסמו אותם - אלא לאחר שקיבלתם רישיון לכך או שאתם בטוחים שאתם רשאים לפרסם. אם יש ספק ואתם מתעקשים לפרסם - נא להתייעץ עם מומחה לעניין. 

2. פרסום בכל מדיה עלול להוות הפרה: זה לא ממש משנה איפה מפרסמים יצירה מוגנת. באתר האינטרנט של העמותה, בדף הפייסבוק, בטוויטר, ואינטגרם או בכל מדיה אחרת. אם פרסמת יצירה מוגנת, הפרתם את הזכות יוצרים של בעליה והוא רשאי לתבוע. לדעתי, אפילו שיתוף תמונה שפורסמה על ידי אחר תוך הפרת זכות היוצרים עלולה להיחשב הפרה מצד המשתף.

3. נזק איננו רלוונטי: עצם הפרסום מאפשר לבעלי זכויות היוצרים לדרוש פיצוי. אין להם צורך להוכיח כי נגרם נזק וזה לא משנה כמה אנשים נחשפו לפרסום. החוק מעניק פיצויים ללא הוכחת נזק. גובה הפיצוי תלוי בחסדיו של בית המשפט, ונע בין אלפים בודדים לעשרות אלפים ולעתים אף יותר.

4. רכשו רישיון: אם אתם מרבים לפעול בזירה הדיגיטלית, רכשו רישיון ממאגרי תמונות שמאפשר תמורת תשלום חודשי קטן לעשות שימוש ולפרסם יצירות. העלויות לא משמעותיות

5. קרדיט: קיבלתם רישיון לפרסם, או השתמשתם בתמונה שניתן להשתמש בה, תנו קרדיט לצלם או יוצר המדיה. זכויות היוצרים אינם רק כלכליות - אלא גם מוסריות ומגיע לצלם קרדיט על התמונה אותה צילם.

6. תתיעצו! - אם קיבלתם מכתב התראה, כנראה שהוא יהיה בגובה של עשרות אלפי שקלים. מכתב כזה מצדיק פנייה לעורך דין אפילו להתייעצות. ההתייעצות חשובה, במיוחד עם מדובר בעורך דין שמבין בזכויות יוצרים, שכן קיימות בחוק הגנות שמאפשרות למפר להתגבר על טענת ההפרה ולהימנע מתשלום פיצוי על אף הפרסום.

ולסיכום מילה. זכויות יוצרים הם דבר חשוב, אולם כמו כל דבר, כאשר הוא נעשה בהגזמה הוא מצריך התמודדות ושינוי. במקרה הזה, כל העמותות בהם נתקלתי אשר הפרו את זכויות היוצרים, עשו זאת מתוך חוסר מודעות. נכון, חוסר מודעות איננו פוטר את העמותה שכן ההפרה בוצעה. אלא שלדעתי חובה כאן על המחוקק לשנות מדיניות. יש דרכים מכאיבות פחות ומחנכות יותר כדי להכווין התנהגות, והחשיפה המשפטית של עמותות כאן היא לא מידתית.

ביקורת על תפקיד האחראי למניעת הטרדות מיניות במקום העבודה

בתקופה האחרונה יצא לי ללוות מספר אירועים בעמותות בהם הוגשה תלונה על הטרדה מינית במקום העבודה. תהליכים אלה רגישים מאוד, לעיתים עוסקים בדיני נפשות ממש, ולכן לא אכנס לתיאור המקרים או הנסיבות. יחד עם זאת להרגשתי, הכלים שנותן החוק, ובמיוחד המשקל הבלתי סביר שמעניק הדין לאחראי למניעת הטרדה מינית במקום העבודה, גרם לי לכתוב רשומה זו. להבנתי, חייבים לשקול שוב את הנושא לאור חוסר הסבירות שמאפיינת את התהליך ואת אופן בירור התלונה כאשר היא מוגשת, ואסביר.

ראשית, הטרדה מינית היא התנהגות אשר מבזה, מגונה, לא ראויה ונדרש להוקיעה בכל הקשר שהוא. הטרדה מינית במקום העבודה היא מעשה חמור שבעתיים נוכח קיומם של יחסי עבודה מתמשכים, ולעיתים יחסי כפיפות של עובד-מנהל, אשר מחייבים לקבוע את הנורמות מראש ולדרוש מהמעסיק לעשות ככל יכולתו כדי למנוע את ההטרדה ולהגן על העובד המוטרד. אבל דרך ההתמודדות שנקבעה בתקנות כדי להתמודד עם תלונות על הטרדה מינית היא פשוט לא הגיונית. 

התקנון קובעות כי בכל מקום עבודה צריך להיות אחראי אחראי שתפקידו לקבל תלונות אודות הטרדה מינית במקום העבודה, לקיים בירור לשם מתן המלצות למעסיק בדבר הטיפול במקרה של הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי העבודה ולתת יעוץ, מידע והדרכה לעובדים הפונים אליו.

כלומר כאשר האחראי מקבל תלונה על קיומה של הטרדה מינית, הוא צריך לבררה ללא דיחוי ביעילות ובחשאיות. הוא צריך לנהל חקירה של ממש במסגרתה הוא חוקר את המתלונן, את הנילון, עדים שראו את המעשה, מסמכים, ראיות ועדויות הקשורות במעשה וכל הדרוש כדי לאפשר בירור עובדתי מלא של התלונה. לאחר מכן צריך האחראי לעבור על הראיות, להסיק מהם מסקנות ואף להגיש המלצות לאורם למעסיק.

המעסיק בתורו צריך לקחת את המסקנות וההמלצות ולהחליט על דרך פעולה כלפי המטריד. הוא יכול לאור המסקנות לפטרו, לרשום לו נזיפה בתיק האישי, להעלות אותו לוועדת משמעת וכיוצא באלה. בהינתן המלצות של גורם אחראי אשר בדק את התלונה ונתן המלצותיו, המעסיק חייב לתת להם משקל משמעותי.

וכאן קיים מחדל.

הטרדה מינית יכולה להיות כל דבר החל מהתייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו וכלה בעבירות על פי חוק העונשין כמעשים מגונים וסחיטה באיומים. בבוא האחראי לחקור את התלונה, הוא צריך להסיק מסקנות שבהעדר ידע או הבנה מספקים, עלולות להיות בעלות השפעות מרחיקות לכת על הנילון ואפילו להקים כנגדו עילה לחקירה פלילית. פעמים רבות האחראים נוקבים בסוג ההטרדה המינית, כפי שנקבע בחוק עצמו:

"הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה:

(1)   סחיטה באיומים, כמשמעותה בסעיף 428 לחוק העונשין, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני;

(2)   מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו-349 לחוק העונשין;

(3)   הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות;

(4)   התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;

(5)   התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;

וכיוצא באלה

מכאן שהכוח הרב של האחראי חייב להיות מלווה באמצעים מאזנים אשר יוודאו שהאחראי יודע מה הוא עושה. לרוב האחראי במקום העובדה איננו אדם מיומן בנושא. אין לו הבנה משפטית או ידע בדרכי חקירת תלונות, ובדרך כלל הוא מקבל את העבודה פשוט כי המעסיק חייב להטיל את המשימה על מישהו מכוח החוק.

ניקח לדוגמא אחראי שלאחר בדיקת הראיות קובע שנעשה במתלונן הטרדה מינית מסוג "מעשה מגונה". סוג זה של הטרדה מינית נשען על העבירה הפלילית מסוג מעשה מגונה הקבועה בס' 348 ו-349 לחוק העונשין שמצידה עונשי מאסר אשר יכולים לנוע בין שנה אחת לשלוש שנים. וכאן נשאלת השאלה האם אחראי אשר איננו חוקר משטרה, ואיננו פרקליט מפרקליטות המדינה, ואפילו איננו בעל רקע משפטי בתחום המשפט הפלילי, יכול לקחת על עצמו להגיע להחלטה כי ההטרדה המינית הינה מסוג "מעשה מגונה".

האם הוא בדק את היסוד הנפשי של הנילון? האם הוא בדק את היסוד העובדתי בהתאם לפסיקה ולהלכות בית המשפט בסוגית עבירת "המעשה המגונה"? האם שקל את כל השיקולים הנדרשים טרם מתן המלצה והאם היו לו כל הכלים כדי להגיע למסקנה כאמור? שאלות אלו כבדות משקל שכן ההשלכות שלהם על הנילון רחבות הרבה יותר מההשלכות על מעמדו במקום העבודה עצמו ומגיעות לכדי דיני נפשות של ממש.

לדעתי האחראי לא אמור ולא נדרש לקבוע קביעות בעלות מימד פלילי. הוא צריך לתת המלצותיו בתחום יחסי העבודה למעסיק והמעסיק צריך להחליט אם לאמצן או לא. אבל המיסוד של התפקיד יחד עם הקביעות בחוק אודות סוגי ההטרדה המינית גורמים לאחראי לעשות לעיתים מעשה לא אחראי ולהכנס בנעליו השופט-החוקר, זה אשר מסיק מסקנות בעלות אופי פלילי כלפי המעשה. אלו עלולות לכבול את המעסיק, ולחייבו בצעדים שאינני בטוח בכלל שהיו נדרשים לו היה האחראי נמנע מלסווג את ההטרדה באותה הצורה.

נדמה לי שלא לכך התכוון המחוקק. רצונו היה ביצירת כתובת אליה מתלונן החש שהוטרד יכול לפנות כדי שיהיה מי שיטפל בתלונתו. אלא שבהעדר כלים, הכשרה ונורמות התנהלות הקבועות בדין, האחראי יכול לפתע להפוך לתפקיד שמכריע דיני נפשות – לא פחות, ועם כך כבר הרבה יותר קשה להתמודד.

אסור לתת ל"ידיד" ליפול!

עמותת ידיד, או בשמה הרשום "ידיד - מרכזי זכויות בקהילה ע"ר" קמה לפני יותר מ-20 שנה במטרה לעזור לחלש ולצמצם פערים חברתיים. דרך הפעולה של ידיד היתה בהעצמת האזרח, מתן ליווי ויעוץ כדי לאפשר לו למצות את זכויותיו החוקיות, בין אם במדור, בתעסוקה, בזכויות עובדים, בביטוח לאומי ובהוצאה לפועל. ידיד היתה פעילה בזירת עיצוב המדיניות הציבורית כנציגתם של המוחלשים בחברה, הקימה מרכזים בכל הארץ וסייעה במהלך קיומה לאלפי אזרחים. 

אלא שהעמותה נקלעה בתקופה האחרונה לקשיים כלכליים, צרות בהנהלה, ירידה במשאבים וחוסר יכולת לקיים את המערכת הגדולה שהוקמה בעמל רב. בלאת ברירה הגישה ידיד בקשה לבית המשפט לפתוח בהליכי פירוק, והשבוע נעתר בית המשפט ומינה מפרק זמני שיתחיל בהליכי הפירוק. שאלת הגעת העמותה לעברי פי פחת היא חשובה, אולם שאלה לא פחות חשובה היא המקום של האינטרס הציבורי עת הארגון, אשר חפץ חיים ומעוניין להמשיך בפעילותו, פשוט לא יכול לעשות כן נוכח מצבו הניהולי והכספי. 

האם הברירה במצב דברים זה היא באמת לפרק? האם אין דרך ביניים אשר תאפשר לחלץ את הארגון מהמשבר? 

אני רוצה להציע כי במקרה כזה יש אינטרס ציבורי מספק למדינה להתערב. המדינה לא יכולה לתת לארגונים מסוג זה ליפול. הארגון משפיע במישרין על החוסן החברתי, נותן קול ומעמד לאלו שלא מסוגלים לדבר בעצמם, ותומך באלו שאינם מסוגלים לממן יעוץ משפטי או מקצועי שיאפשר להם לשפר את מצבם. ארגון מסוג כזה, בבוודאי אם הוא חפץ חיים, רוצה ומעוניין להמשיך בפעילותו, חייב למצוא אוזן קשבת אצל נבחרי הציבור.

אין זה אומר שהמדינה צריכה לשלוח יד לכיס כל אימת שארגון מתנהל בצורה כושלת ומגיע לחדלות פרעון. גם בכך אינני תומך. לא יתכן שארגונים יתנהלו בצורה כושלת, יצברו גרעונות ואז יבואו לבקש את התמיכה מהמדינה. חייב להיות ברקע תמריץ או מהלך שיאפשר לארגון להשתקם, להתכווץ למידותיו הנוכחיות, ולתכנן תכנית רב שנתית לצמיחה משאבית.

אז איפה הפתרון - קרן הלוואות ממשלתית. המדינה יכולה להקצות תקציב להקמת קרן להצלת ארגונים חברתיים. קרן זו לא תתן מענקים אלא הלוואות מסובסדות (לדוגמא ללא רכיב ריבית), אשר יחד עם הכספים שהיא תלווה, היא גם תספק את התשומות המקצועיות הדרושות כדי להכניס את הארגון לתכנית התייעלות אשר תאפשר להוציאו מהמצב אליו נכנס. אין זה הליך פירוק, אין זה הליך שחרב הסגירה והפיזור מרחפת מעליו. זה הליך פוזיטיבי, תומך, שמצהיר מלכתחילה, אני כאן כדי לעזור, אני כאן כדי לשקם, אני כאן כדי לאפשר לארגון להמשיך לפעול, לצאת מהמשבר, ולפנות לדרך חדשה. כאשר הארגון ישתקם, הוא יוכל להחזיר את ההלוואה בצורה מדודה אשר לא תקשה מדי על התנהלותו השוטפת.

קרן כזו יכולה להשתמש בשלל כלים כדי להשיג את יעד השיקום. היא יכולה באמצעיים חוזיים לעודד שינויים ארגוניים, לקדם תכנית התייעלות, לתכנן מחדש את האסטרטגיה הארגונית, את היעדים שהארגון הציב לעצמו, ובסופו של דבר לאפשר לארגון ללכת בדרך חדשה שבקצה שיקום וצמיחה.

זה אינטרס ציבורי - זה אינטרס של כולנו - כי לתת לארגון חפץ חיים לגווע, זה עוול בל יתואר.

צעדים ראשונים למייסדי עמותות - מה עושים כשפותחים עמותה?

יזמים חברתיים רבים מקימים עמותות או חברות לתועלת הציבור כדי לקדם את מטרות המיזם. אולם לאחר שלב רישום התאגיד, וכדי שהארגון יתחיל בפעילותו, הוא נדרש לבצע עוד מספר משימות שיאפשרו לו לקדם את מטרותיו. יזמים רבים נתקעים בשלב הזה ולא מבצעים את הנדרש, עובדה שגורמת לעיכוב בפעילות הארגון. מדריך זה נועד לסייע לאותם יזמים להסתדר באותם שלבים ראשונים. 

1. האם יש לכם 7 חברים בעמותה/7 בעלי מניות?

המספר 7 הוא מספר הקסם. פקודת מס הכנסה קובעת כי כדי שעמותה תקבל סטטוס של מוסד ציבורי (סטטוס שמאפשר לה להינות מפטור ממס הכנסה) היא צריכה, בין היתר למנות 7 חברים. המשמעות בעמותה היא שחובה כי האסיפה הכללית תמנה לכל הפחות 7 חברים. בחל"צ המשמעות שחייבים להיות מינימום 7 בעלי מניות.

2. אימוץ תקנון מצוי עם שינויים

ככל שעמותה או החל"צ כפופים לתקנון מצוי - חובה לבדוק שהתקנון אומץ עם השינויים המבוקשים על ידי רשם העמותות ורשות המסוי. חשוב לציין, אימוץ תקנון בלי השינויים המבוקשים לא יאפשר פתיחת תיקי מס - ובהתאם לא יאפשר ביצוע פעילות כלכלית בעמותה.

3. בחירת ועד מנהל וועדת ביקורת

בעמותה מייסדי העמותה הינם הוועד המנהל הראשון שלה. המייסדים נחשבים גם חברי עמותה - כלומר חברים באסיפה הכללית של העמותה, וגם חברים בוועד המנהל. יחד עם זאת, בישיבה הראשונה לאחר ההתאגדות, צריכה האסיפה הכללית להתכנס ולבחור הן ועד מנהל והן ועדת ביקורת. כל אחת מהוועדות צריכה למנות לכל הפחות שני חברי עמותה. ככל שרוצים שישבו בני משפחה בקרבה ראשונה בוועד, הם צריכים להיות מיעוט (כלומר אם הוועד מונה 5 אנשים, 2 מתוכם יכולים להיות בני משפחה; 7 אנשים - 3 בני משפחה וכיוצא באלה). חברי אסיפה כללית לא יכולים בו זמנית להיות חברים גם בוועד המנהל וגם בוועדת הביקורת. בני משפחה לא יכולים לכהן במקביל גם בוועד מנהל וגם בוועדת ביקורת.

4. מינוי מורשי חתימה

הוועד המנהל בישיבתו הראשונה צריך לקבל מספר החלטות. הראשונה שבהן היא למנות את האנשים שיתחייבו בשם העמותה. בהתאם להנחיות רשות התאגידים, חובה כי בכל עמותה יהיו שני מורשי חתימה לפחות, אשר חתימתם, בצירוף חותמת העמותה, תהווה תנאי ליצירת ההתחייבות.

5. פתיחת חשבון בנק

הוועד המנהל נדרש לאשר את סניף הבנק בו יפתח החשבון. 

6. פתיחת תיקים במס הכנסה ובמע"מ

הוועד המנהל נדרש לאשר פתיחת תיקים ברשויות המס והמע"מ. חשוב להזכיר כי אם העמותה מתכוונת להעסיק עובדים היא צריכה לפתוח תיק ניכויים במס הכנסה. 

7. הנפקת פנקס קבלות

לא לשכוח שכאשר מקבלים תשלום צריך להנפיק קבלה. אז אנא תדאגו לתכנה להדפסת קבלות וניהול חשבונות או לפחות לפנקס חשבונות ידני כדי שתוכלו להנפיק קבלות כשצריך.

8. אישור על תחילת פעילות

כולם מכירים את האישור ניהול תקין שניתן על ידי רשם העמותות. אישור זה ניתן לאחר שנתיים של פעילות והוא מקנה לארגון את הזכות ליהנות מקציבי ציבור, בין אם מרשויות המדינה, בין אם מרשויות מקומיות ובין אם מתאגידים סטטוטורים. יחד עם זאת, לא רבים יודעים כי בעבור שנה של פעילות, ועם הגשת הדוחות בפעם הראשונה, מוציא רשם העמותות "אישור על תחילת פעילות". אישור זה לעיתים יכול לסייע בקבלת תקציבים, תמיכה לא כספית או הקצאת מבנים מרשויות ציבור.

9.  מתי יש חובה למנות רואה חשבון לעמותה?

חוק העמותות מבקש להקל על עמותות חדשות. עמותות עם תקציבים נמוכים לא נדרשות להעסיק רואה חשבון מבקר, ויכולות להגיש את הדוחות הכספיים השנתיים שלהם שלא באמצעות שיטת החשבונאות הכפולה. יחד עם זאת, עמותה שיש לה היקפים כספיים נכבדים, צריכה לשקול להעסיק רואה חשבון. רואי החשבון מנוסים בטיפול בעמותות ובהתמודדות עם רגולציה, ופעמים רבות הם יכולים לפתור בעיות לפני שהם מתרחשות. בכל מקרה, קיימת חובת העסקת רואה חשבון מבקר לעמותות שמחזור פעילותם עולה על 1.1 מיליון ש"ח.

10. עמותה חייבת מנכ"ל?

התשובה היא שלילית. בעמותה הוועד המנהל הוא הגוף שמנהל את הארגון. מוסדות החובה הם האסיפה הכללית, הוועד המנהל וועדת הביקורת. מנכ"ל לא מופיע ברשימה זו. 

יתרונות וחסרונות בהקמת עמותות על ידי סיעות בבחירות מקומיות

מנהיגים מקומיים רבים שוקלים האם לרוץ או לא בבחירות לרשויות המקומיות. החיידק הציבורי, המוטיבציה להשפיע דרך הבחירה כחבר מועצת הרשות או אפילו כראש רשות גורמים לרבים להתחיל במלאכת ההתארגנות, גיוס הכספים ובניית המערכת אשר תקדם את היעד הנכסף. בשלב הזה נכנסות לתמונה תמיהות ותהיות, חוקיות ורגולטוריות, שמעיבות על המאמץ. דיני הבחירות בישראל הם דבר מסובך. הם כוללות הגבלות על אופן ההתארגנות, חסמים על היכולת לבצע תעמולה, הוראות מדוייקות לגבי המותר והאסור בגיוס תרומות - ואפילו סוגיות כמו אותיות הרשימה יכולות לייצר כאב ראש לא פשוט.

אחת השאלות הראשונות והחשובות ששגורות בפי מועמדים פוטנציאלים בבחירות לראשות היא "מאיפה להתחיל"? נקודת ההתחלה מהווה גם היא משוכה לא פשוטה, בעיקר מכיוון שהיא מובילה רבים לתהות האם הם צריכים להתחיל בייסודה של עמותה. אינטואיטיבית, התשובה הזו אטרקטיבית שכן עמותה מאפשרת להקים מסגרת ארגונית, לפתוח תיקי מס, להוציא קבלות, לנהל חשבון בבנק ולהקל על האדמיניסטרציה הכרוכה בניהול מערכת בחירות ממושכת ומורכבת. אבל האם חובה להקים עמותה לניהול קמפיין פוליטי בבחירות מקומיות; האם מומלץ להקים ארגון אזרחי לשם כך? על שאלות אלה אנסה להשיב ברשימה זו.

דבר ראשון, מועמדים בבחירות לרשות מקומית אינם נדרשים על פי חוק לייסד ארגון בצורה פורמאלית. דיני הבחירות בישראל מאפשרים להם להתארגן באופן וולנטרי ולהגיש למנהל הבחירות ברשות רשימת מועמדים ללא מסגרת משפטית-תאגידית מחייבת. לרשימת מועמדים כאמור, בין אם מדובר בסיעה יוצאת (סיעה שיש לה נציגים במועצה היוצאת) ובין אם מדובר בסיעה חדשה, יש את כל האפשרויות לנהל קמפיין בצורה שוויונית. כך היא רשאית לפתוח חשבון בנק, לקבל תרומות, להעסיק עובדים וכיוצא באלה פעולות שמאפשרות ביצוע פעילות כלכלית לצורך קידום האינטרסים של הסיעה.

אלא שסיעה בלתי מאוגדת, כלומר מסגרת משפטית שמתאפשר לה לבצע פעילות כספית ולוגיסטית לקראת בחירות ללא התאגדות פורמלית, הינה סיטואציה קשה לעיכול. בנוף המשפטית ובחווית ההתנהלות העסקית בישראל, קשה לבצע פעילות ממושכת מבלי שקיים סוג של הסדרה תאגידית. מסיבה זו סיעות חדשות נתקלות לעיתים קרובות בבעיות לא פשוטות בדרך להתנהלות כספית עצמאית. ראשית, בנקים בישראל נזהרים ולא ממהרים לפתוח חשבונות בנק לסיעות; שנית, מנהלי חשבונות, יועצי מס ורואי חשבון מתקשים לרוב להבין את המעמד המשפטי והמסויי של סיעה פוליטית לא מאוגדת; שלישית, המועמדים עצמם פעמים רבות לא יודעים את המותר והאסור בהתנהלות הכספית עובדה המקשה על תפקודם ומצריכה הוצאת עלויות לא קטנות בהבנת המצב המשפטי לאשורו. 

מסיבה זו יש באפשרות של הקמת עמותה משום פוטנציאל להקלה משמעותית על ההתנהלות הלוגיסטית והכספית של הסיעה. שכן התנהלות במסגרת תאגידית פורמלית מאפשרת להתגבר על מכשולים ופערי ידע שנובעים מהיחודיות של סיעה לא מאוגדת. בנקים יודעים כיצד לפתוח חשבונות בנק לעמותה, חשבונאים יודעים כיצד להתמודד עם ספרי חשבונות של ארגון מסוג זה, ואפילו חברי הסיעה עצמה מזהים את המבנה ההיררכי הברור שעומד בבסיס של חוק העמותות.

אלא שלטעמי כדי לחשוב פעמיים לפני שסיעה תקים עמותה כדי לנהל במסגרתה את ענייניה. ראשית, בחירות לרשויות מקומיות מתרחשות פעם בחמש שנים. הקמת עמותה באופן חד פעמי רק לצרכי בחירות אלה נראית לי מהלך מסרבל, יקר ולא חיוני. עמותות נדרשות לשלם אגרת רישום, לנהל מוסדות פורמליים, למסד מנגנוני קבלת החלטות, להגיש דיווים עיתיים לרשם העמותות ונהל מערכת שלמה שאינני משוכנע בנחיצותה. שנית, החברים צריכים לשקול היטב מה יעשו לאחר הבחירות. אם יבחרו להשאיר את העמותה פעילה, הרי שיצטרכו לקיים את כלל הוראות החוק והרגולציה, כדי לוודא התנהלות תקינה. כך ידרשו בקיום אסיפות כלליות, ישיבות וועדת ביקורת וועד מנהל. ניהול ספרי חשבונות והגשת מאזנים ודוחות על פעילות, וכיוצא באלה פעולות שידרשו השארת המערכת בתוקף לאורך זמן. אם יבחרו לפרק את העמותה, גם כאן יש הליך מסורבל של התנהלות ואישור טרם יצליחו במלאכת הפירוק.

אין זה אומר שהמאמץ לא כדאי. ניתן לחשוב על מצבים בהם הקמת עמותה יכול לשרת את המשימה ולתרום למאמץ הפוליטי שהיא נועדה לקדם. כך, אם הכוונה לנהל מאמץ פוליטי ממושך כגון הקמת תנועת תושבים לניהול וקידום מטרות משותפות, הרי שעמותה יכולה לשמש מסגרת ארוכת טווח שתאפשר לקדם את המאמץ הזה. היא מאפשרת לחברים בעמותה להשפיע ולהשאר פעילים גם בין מערכות בחירות. היא מאפשרת לנהל מערכות כספיות בצורה תקינה וחוקית וכיוצא באלה.

אלא שאם המטרה היא התארגנות והתכנסות לבחירות בלבד, הרי שהמאמץ האמור לא משתלם. הנטל אשר רובץ על מייסדים של עמותות הוא רב, בוודאי כאשר המטרה לשמה הוקמה העמותה היא מטרה זמנית בעלת מועד תפוגה. כאן, אם כל המטרה היא להתארגן לבחירות, ומיד לאחר הבחירות לא יהיה טעם להפעיל את העמותה - הרי שהמאמץ הוא אכן מיותר ולא נחוץ.

לכן, לסיכום, אציע כי אם הכוונה היא להתארגן אד הוק לצורך מערכת בחירות, אין צורך או נחיצות בהקמת עמותה כדי לנהל את הסיעה. אפשר להסתפק בכלים שמעניק החוק לרשימת מועמדים, ואשר מאפשרת את ההתנהלות ללא צורך במסגרת התאגדות פורמלית. חבל על הכסף והמאמץ. בהצלחה לכולם!

מהפכה מקוונת בדרך הגשת הדוחות השנתיים לרשם העמותות/חל"צ

רשם העמותות פרסם טיוטות כללים לשיתוף ציבור בדבר הגשת דוחות שנתיים ובקשה לרישום עמותה/חל"צ בדרך מקוונת. הכללים מיועדים להכנס לתוקף במהלך מרץ 2019. משמעותם תהיה באפשרות העמותה, או של מייצגיה (רוא"ח ועו"ד) להגיש בשמה את הדוחות השנתיים באמצעות כרטיס חכם. 

להבנתי, כללים אלה מהווים מהפכה מקוונת שכן הם מאפשרים לעמותות להגיש את המסמכים מיד לאחר חתימתם ומבלי שידרשו שוב לשלוח את המסמכים באמצעות דואר או להגיע למשרדי משרד המשפטים כדי להגישם.

רצ"ב הפניה לכללים כפורסמו כטיוטות להערות הציבור

כללי העמותות (הגשה באופן מקוון), התשע"ח-2018 

לכללי החברות (הגשה באופן מקוון בידי חברה לתועלת הציבור), התשע"ח-2018.

לאחר שעיינתי בכללים היתה לי רק הערה אחת שנגעה לס' 5(1) לשני הכללים. סעיפים אלה מגדירים כלפי עמותה וכלפי חברה לתועלת הציבור תנאי לפיו עורך דין, רואה חשבון ומנכ"ל עמותה/חל"צ המזדהה באמצעות תעודה אלקטרונית, רשאי להגיש העתק סרוק של דיווחים ובתנאי שפרטיו מעודכנים כבעל תפקיד כאמור אצל הרשם לפני ההגשה המקוונת.

התקנות אינן כוללות הגדרה של אופן ההודעה שמבצעת העמותה אודות המורשים לדווח מטעמה.

הפרוצדורה המקבילה בדיווח על חברות כולל הגשת בקשה לעדכון "מורשה לדווח".

עניין זה מקבל משנה תוקף בכל הנוגע לעורך דין, שאיננו מוגדר כבעל תפקיד בחוק או בתקנות, אולם אין חולק כי מהרגע שהעמותה מסמיכה את העורך דין כבא כוחה, הוא יכול לבצע את ההגשה – בדיוק כפי שנעשה במקרה של חברה.

לאור זאת, אני מציע לפרט את דרך הגשת הבקשה לרישום עורך הדין, רואה החשבון או המנכ"ל כמורשים לדווח מטעם העמותה/החל"צ.

בברכת שנה טובה לכל קוראי.

נוי